פלורינה

פלורינה הינה עיר בצפון יוון, הנודעת גם בשם לרין, והיא נמצאת בחבל מערב מקדוניה. העיר משמשת כבירת מחוז פלורינה ודרכה זורם נהר סאקולבה. פלורינה שוכנת כ-13 ק"מ דרומית מהגבול עם צפון מקדוניה, 159 ק"מ מסלוניקי, 571 ק"מ מאתונה.

ההיסטוריה של פלורינה

התיישבות מאורגנת באזור העיר מתוארכת לתקופת האבן החדשה. עם השנים נשלט האזור על ידי הממלכה התראקית. במהלך המאה הרביעית לפני הספירה נכבש אזור העיר על ידי ממלכת מוקדון, כשב-352 לפני הספירה ביצר והרחיב המלך פיליפוס השני את היישוב במקום שזכה לכינוי ליגקיסטון, כשמועד זה נחשב למועד בו העיר יוסדה.

בשנת 148 לפני הספירה נכבשה פלורינה על ידי הכוחות של הרפובליקה הרומית. בשנת 48 לפני הספירה, עת המלחמה בין יוליוס קיסר לפומפיוס, נכבשה פלורינה על ידי כוחותיו של יוליוס קיסר ולאחר מכן הועלתה באש.

תחת האימפריה הביזנטית קיבלה העיר את השם "פלורוס", כשהשם הוא בניב מקדוני ומכאן ננגזר שמה כיום. במאה העשירית נכבשה פלורינה על ידי כוחות האימפריה הבולגרית הראשונה והפכה לזירת קרבות של הבולגרים מול הביזאנטים. בסיליוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, השיב את העיר לשלטון ביזנטי תוך שהוא מביס את הכוחות הבולגרים ומניס אותם להרי הבלקן.

באמצע המאה ה-14 נשלטה פלורינה תחת הדספוט סטפן דושאן שהיה נסיך סרביה והיא קיבלה את שמה הסרבי "לרין". ב-1385 נכבשה העיר על ידי האימפריה העות'מנית תחת הנהגתו של מוראט הראשון. העיר נותרה תחת שלטון טורקי עד נובמבר 1912. אז שוחררה העיר על ידי כוחות צבא יוונים במסגרת מלחמת הבלקן הראשונה.

באוגוסט 1916 נכבשה פלורינה על ידי ממלכת בולגריה. הבולגרים, תחת פיקודו של הגנרל קלמנט בוידז'ייב ובסיוע של חיל האוויר הגרמני, ניצחו את קרב לרין במסגרת החזית המקדונית של מלחמת העולם הראשונה. ההשתלטות על העיר על ידי הבולגרים הביאו אותם לעמוד בעמדת איום על סלוניקי. בספטמבר 1916 שוחררה פלורינה באמצעות קואליציית מדינות ההסכמה וזאת לאחר קרב בו נפגעו אזרחים רבים של העיר ונגרם נזק כבד לרכוש.

עת מלחמת איטליה-יוון הפכה פלורינה שוב לזירת התגוששות, כשהצבא היווני מצליח להדוף מהעיר את הכוחות האיטלקים. באפריל 1941 הצטרפו הגרמנים למערכה, כשפלורינה הייתה לאחת מהערים הראשונות שנכבשו. בנובמבר 1944 שוחררה פלורינה באמצעות צבא יוון ובזמן מלחמת האזרחים ביוון הפכה פלורינה למטה של כוחות הצבא הדמוקרטי של יוון.

כלכלתה של פלורינה

התוצר הגולמי העיקרי של העיר מגיע מענפי החקלאות, תיירות וטקסטיל. הגידולים החקלאיים העיקריים כוללים ירקות, חיטה, תותי שדה, אגסים, פלפלים וענבים.

בעיר מתקיימת תיירות קיץ עבור נופש, אקולוגיה ואף תיירות חורף שכוללת ברובה סקי, כשהעיר משמשת כתחנת יציאה ולינה לאתר הסקי "ויגלה" הנמצא בעיירה פיסודרי שנמצאת כ-19 ק"מ מהעיר.

בעיר פועלת שלוחה של אוניברסיטת מערב מקדוניה. בעיר ישנן כשמונה תחנות רדיו, שתי מערכות עיתונים יומיים, ארבעה שבועונים ושני עיתוני ספורט.

בשנות ה-60 התרחשה הגירה החוצה מהעיר עבור עבודה באירופה ובעיקר בגרמניה המערבית. בראשית המאה ה-21, עם קבלתה של יוון לאיחוד האירופי, התהפכה מגמת ההגירה של העיר ותושבים רבים שבו לגור בה.

התחבורה בפלורינה

ליד פלורינה נמצא הכביש המהיר אנגטיה אודוס המקשר את אתונה וסלוניקי ואף למדינות הגובלות עם יוון. בנוסף, מקושרת פלורינה לכביש מספר שלוש, אשר ממשיך ומתחבר ל-65E המהווה עורק תחבורה מרכזי באירופה, כשהוא חוצה את צפון מקדוניה ומשם ממשיך למרכז וצפון אירופה.

מפלורינה ישנם קווי אוטובוס ורכבת המובילים לאתונה וסלוניקי. שדה התעופה קרוב נמצא בעיר קסטוריה שהיא במרחק שעת נסיעה מפלורינה.

האקלים בפלורינה

בעיר ישנו אקלים ממוזג ללא השפעות ממתנות. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בעיר היא כ-11.5 מעלות צלזיוס, כשערכי הקיצון הממוצעים נעים בין 0.5 מעלות צלזיוס בינואר ועד כ-23.1 מעלות צלזיוס ביולי.

כמות המשקעים הממוצעת השנתית בעיר היא כ-646 מ"מ. החודש הגשום ביותר הוא דצמבר בו יורדים בממוצע על העיר כ-86.2 מ"מ של גשמים ושלגים במסגרת של 13 ימים.

ספורט ותרבות בפלורינה

בפלורינה ישנו מוזיאון ארכיאולוגיה ובו מוצגים מתקופת האבן החדשה ועד תקופת השלטון העות'מני, מוזיאון לאמנות מודרנית ובו כ-480 עבודות של כ-254 אמנים בתחום הפיסול, הציור והגילוף. מוזיאון נוסף בעיר הוא מוזיאון הפולקלור.

בעיר קיימות מספר קבוצות תיאטרון, מחול וקולנוע ואף בית ספר לאומנויות ומחול.

בעיר ישנו מרכז ספורט ואתלטיקה אזורי שנקרא "מרכז הספורט הלאומי של פלורינה".

בפאתי העיר ישנו אתר חפירות ארכיאולוגיות בו שרידים מהתקופה ההלניסטית, כשחלקו פתוח לביקור של תיירים.

הקמת הקהילה היהודית בפלורינה

תיעוד לקהילה יהודית ספרדית בעיר קיים מהמאה ה-17. היהודים בעיר היו בקשרי מסחר עם הקהילות היהודיות בסלוניקי וקסטוריה. בתחילת המאה ה-19 הפסיקה הקהילה היהודית בעיר להתקיים כשהסיבות לכך עלומות.

בשנת 1912, לאחר מלחמת הבלקן הראשונה, היגרו יהודים לפלורינה מהעיר ביטולה והקימו בה קהילה מאורגנת. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיע לעיר גל הגירה נוסף של יהודים, כשבעיר היו סך הכל כ-100 משפחות. הקהילה עסקה בסחר של בדים, בגדים ונעליים כשחלק קטן נוסף עסק בנגרות.

הרובע היהודי בעיר נמצא בסמוך לנהר ויושביו גרו בעיקר לאורך רחוב "איפירו". את הקהילה שימש בית כנסת אחד ובית עלמין שהיה ממוקם מחוץ לעיר למורדותיו של הר. בעיר פעל אף בית ספר יסודי שנוסד ב-1917 ובו זכו התלמידים ללמוד עברית.

סביב 1927 אירעה בעיר עלילת דם, כשפקיד ממשל האשים את בני הקהילה היהודית בחטיפה של ילד נוצרי כשמדמו רצו להכין מצות. לאחר שנמצא אותו ילד והובהר כי לא נחטף, פיטרו השלטונות ביוון את אותו פקיד סורר.

ב-1924, יוון עברה לשבוע עבודה של חמישה ימים ויום השבת הפך ליום עסקים כשיום ראשון הופך ליום המנוחה. החלטה זו הביאה לפגיעה בקהילה ורבים מאותם יהודים עזבו את העיר והמדינה, כשבעיר עצמה נותרו כ-50 משפחות.

שואת יהודי פלורינה ומלחמת העולם השנייה

בזמן מלחמת איטליה-יוון התנדבו רבים מבני העיר לשרת בצבא היווני. באנדרטה שהוקמה בכיכר המרכזית של פלורינה לזכר ההנופלים מונצחים שמם של ארבעה מבני הקהילה היהודית שנפלו באותם קרבות: יצחק רחמין, מנחם יוסף, טסטה בן ציון ומנחם אהרון.

עם פתיחת מלחמת העולם השנייה, מנתה הקהילה היהודית בעיר כ-400 נפשות. באפריל 1943 ריכזו כוחות גרמנים 372 מיהודי הקהילה בחצר בית ספר בעיר והעלו אותם על רכבות לסלוניקי. חלק מאותם יהודים נרצחו או נפטרו בדרך לסלוניקי כשחלק אחר מצליח לברוח.

בסלוניקי הועלו בני הקהילה על רכבת נוספת, שהייתה משלוח מספר 17, ועשתה דרכה לאושוויץ כשהם מגיעים למקום באמצע מאי 1943. ממה שידוע, כ-295 מבני הקהילה שהיגעו לאושוויץ נרצחו במקום מספר ימים אחרי שהגיעו.

28 יהודים בעיר נעזרו בתושבים מקומיים ובאנשי מחתרת והצליחו לברוח לאזורים הרריים. חלק קטן של יהודי העיר חזר לעיר לאחר המלחמה.

ב-1948 היו בפלורינה כ-64 יהודים. אלו היגרו בהדרגה לאתונה, ישראל, ארגנטינה וארה"ב. ב-1958 נרשמו בעיר כשבעה יהודים בלבד.

בראשית המאה ה-21 לא חיו עוד יהודים בעיר ואין אף כל אזכור לשואת היהודים בעיר. את שרידי בית העלמין היהודי היה ניתן לאתר עד שנות ה-80 וההנחה היא כי בית העלמין נהרס לטובת פרויקט סלילת כבישים מהירים באזור.