ו' 06 אוג' 2021

כלקיס

כלקיס היא העיר המרכזית באי היווני אביה ומהווה את עיר הבירה של היחידה האזורית של אביה ונפת כלקיס. נכון ל-2011 מספר התושבים בעיר עומד על 59 אלף. העיר ממוקמת על האי בנקודה הקרובה ביותר ליוון היבשתית והיא בעצם שולטת על מצר אורופז אשר מפריד בין אביה למרכז יוון.

מקור שם העיר השתמר מיוון העתיקה והוא מגיע מהמילה היוונית שפירושה "נחושת" וזאת בשל מכרות הנחושת שהיו בסמוך לעיר ובגינם התבססה תעשיית ברונזה שהבליטה את העיר בימי קדם. כיום אין כל זכר לאותם מכרות.

ההיסטוריה של כלקיס

העיר נוסדה, כפי הנראה, על ידי שבט יווני של האיונים. האיונים ישבו את המקום והביאו להתפתחות זריזה במקום. כבר בתקופה הארכאית הייתה כלקיס משגשגת בשל תעשיית הברונזה שבה. כלקיס מוזכרת בכתבי הומרוס והסיודוס.

במאה השביעית והשמינית לפני הספירה הקימה העיר כ-50 התיישבויות ברחבי אגן הים התיכון, בין אם התיישבויות בסיציליה – נקסוס, לנטיני, קטניה וזנקלה, כ-30 ישובים בחצי האי כלקידיקי, באזור דרום איטליה – רגיון וקומו ואף מספר התיישבויות באיים הספורדיים ובחופים של תראקיה.

בשיאה הייתה כלקיס יצרנית של כדי חרס, מינרלים, מתכות, צבעים ופריטי אומנות בכמות רחבה. הסוחרים של כלקיס הגיעו הן למושובות העיר והן לערים אחרות באזור הים התיכון. העיר הייתה מהראשונות בה טבעו מטבעות והמטבע של העיר היה מקובל במקומות רבים ברחבי יוון וזאת בשל אותם קשרים מסחריים ענפים שהיו לעיר. ההשפעה המסחרית של העיר הייתה כה רחבה, כשיש סברה כי הכתב היווני בניב הכלקיסי שלו הגיע אל האטרוסקים דרך הסוחרים והמושבות של העיר.

במאה השביעית לפני הספירה המאבק על השליטה באי אובויה היה בין כלקיס לבין ארטריה. שיא המאבק בין שתי הערים היה במלחמת לילנטוס. מלחמה בה שתי הערים נתמכו בכוחות חיצוניים, כשבני הברית של כלקיס היו גם השותפים שלה למסחר – סמוס וקורינתוס. כלקיס ניצחה במלחמה, זכתה בהגמוניה בעיר וסיפחה לעצמה שטחים חקלאיים מובחרים של האי.

בתחילת המאה השישית לפני הספירה החלה מלחמה בין כלקיס לאתונה. במלחמה זו ניצחה אתונה, כשהאצולה הכלקסית גורשה ובשטח העיר הוקמה מושבה אתונאית. החל ממאה זו העיר הייתה תחת שלטונה של אתונה, כשבמהלך המאה החמישית לפני הספירה היא הייתה חלק מהליגה האטית-דלית.

ב-447 לפני הספירה לערך החלה מרידה בעיר כנגד השליטה של אתונה. המרד דוכא באמצעות פריקלס, כשההגמוניה האתונאית בעיר ממשיכה עד לקרב כירוניאה, שלאחריו עברה העיר, יחד עם כל האי, לשליטה של פיליפוס השני מלך מוקדון.

בתקופה ההלניסטית שימשה העיר כאחת משלושת ערי המבצר של המוקדונים, אשר שלטו במרכז יוון. המלך הסלאוקי, אנטיוכוס השלישי, השתמש בעיר כבסיס קדמי לפלישה לתוך יוון במלחמה מול הרומאים ב-192 לפני הספירה.

תחת שלטון הרומאים נהנתה כלקיס משושוג כלכלי בשל היותה עיר מסחר. עם התפלגותה של האימפריה הרומית עברה העיר, יחד עם כל יוון, לידיהם של האמפריה הביזנטית כשתחתם היא שימשה כמבצר ביזנטי מהמאה השישית לפני הספירה.

משנת 1209 הייתה כלקיס תחת שלטון ונציה ושמה היה "נגרו פונטה" שתרגומו הוא "הגשר השחור". ב-1470 עברה כלקיס לשליטה של האימפריה העות'מנית והיא הפכה לעיר מחוז של פאשה. ב-1688 ניסו הווניציאנים לכבוש שוב את העיר, תוך שימוש בכוח רחב אך נכשלו לעשות כך. מ-1830 הייתה שייכת כלקיס, יחד עם כל האי, ליוון המודרנית.

בתקופה המודרנית הכילה כלקיס כעשר אלף תושבים, כשבה אוכלוסייה מעורבת של טורקים, יווני ויהודים. רעש אדמה ב-1894 הביא להרס חלקים נרחבים באזור העיר העתיקה ואף לפגיעה בחומות העיר.

מסילת רכבת שהוקמה ב-1904 על גבי גשר נע, חיברה את העיר עם אתונה ופיראוס ובכך תרמה עוד יותר לתנופה הכלכלית של העיר. ב-1961 כללה העיר כ-25 אלף תושבים כשב-1981 הגיעה כמעט ל-45 אלף תושבים.

מבנים בולטים וקווי המתאר של העיר המודרנית

כלקיס מורכבת משני חלקים עיקריים. חלק אחד כולל את החלק העתיק של העיר אשר מוקף חומות ומוכר בשם "הקאסטרו" של ה"קארה באבא" (בתרגום מטורקית – "האבא השחור") והוא נמצא בצמוד למצר אורופז.

החלק המודרני של העיר מהווה בעצם פרבר חיצוני לחלק העתיק, כשהחלק הפנימי שימש בעבר כגטו לקהילה היהודית ולמיעוט הטורקי וזה החיצוני שימש את האוכלוסייה היוונית. חלק נרחב מהחומה הפנימית של העיר נחרב, כאמור, ברעש אדמה ב-1894 כשחלק נוסף מהחומה נחרב בשל ההתרחבות הטבעית של מצר אורופז.

אחד מהמבנים המשמעותיים בכלקיס היא כנסיית סנט פראסקאוה, שהייתה בעבר הכנסייה הראשית של השלטון הווניציאני והיא הוקמה תחת השלטון הביזנטים. בעיר ישנו אף מסגד טורקי. נמל העיר נמצא בחלק הצפוני, כשהעיר, כאמור, מקושרת לשאר חלקי יוון בגשר בחלק הדרום מזרחי שלה.

בעיר חופי רחצה, בתי ספר, אולמות תרבות, בנקים, תחנת דואר, ככרות ומבני שלטון מקומי של מחוז המשנה.

היהודים בכלקיס

קדמוניות היהודים של יוספוס פלביוס מזכירה התיישבות יהודים בעיר. על פי בנימין מטודלה שביקר בעיר, היו בה קהילה של 200 יהודים שעסקה בייצור וצביעה של משי.

מתחילת שלטון הפרנקים לערך ובהמשך תחת שלטון ונציה חויבה הקהילה היהודית בעיר לגור בגטו שנקראה "הקאסטרו" ואף בתשלום של מיסים ייחודיים. משפחה יהודית בשם קלומיטי רכשה אזרחות ונציאנית, כשאחד מבני המשפחה, דוד, היה במאה ה-15 בעלים של אחוזות ולו גם צמיתים יהודים. היהודים מילאו בעיר חלק משמעותי בכלכלתה בתקופת ימי הביניים ועסקו בסחר עם הנמלים העות'מנים והוונציאניים.

תחת שלטון הטורקים חשיבות הקהילה בעיר ירדה. חלק קטן של מגורשי ספרד הגיע לעיר, מה שלא הביא לשינוי בצביון הקהילה בעיר. הקהילה היהודית באותה עת עסקה לרוב בפחחות, מכירות פירות וירקות ובתפירה של בגדים.

לפני תחילת מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בעיר כ-325 יהודים. פלישתם של הגרמנים הביאה רבים מאותם יהודים לברוח לכיוון ההרים. חלק אחר הצליח לברוח לארץ ישראל דרך טורקיה ובכך להינצל מידם של הגרמנים. חלק אחר נלכד על ידי הגרמנים ונשלח ב-1944 לאושוויץ.

ב-1948 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-180 יהודים. ב-1959 נותרו בעיר כ-122 יהודים וכיום כוללת הקהילה היהודית בעיר כ-20 משפחות.

רוצים לדבר עם המומחים שלנו?

השאירו פרטים ונחזור אליכם

שתפו

אותנו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
כתבות

בנושא

דילוג לתוכן