ד' 25 נוב' 2020

האדריכלות של יוון העתיקה

אדריכלות של יוון – העתיקה מהווה סגנון אדריכלי שהתפתח ביוון העתיקה מסוף התקופה המיקנית, שהיא מהמאה ה-12 לפני הספירה, ועד המאה הרביעית לספירה, שבה הגיעה האדריכלות היוונית לשיאה ובה זיקוק של מספר סגנונות שהיו בסיס לאדריכלות הקלאסית שקיבלה ביטוי גם באדריכלות ההלניסטית והרומית. 

הפרטנון באתונה

 

האדריכלות של יוון העתיקה מהווה את הבסיס הקדום לרוב סגנוני האדריכלות שהתפתחו בתקופה המודרנית של המאה ה-20. האמנות המיאונית-מיקנית מבוססת על אלמנטים מהטבע – הן מהיבשה והן מהים והיא כוללת, למשל, צמחי מים, דגים, תמנונים ועוד.

הפריחה התרבותית נעצרה במקרים ובהם רעשי אדמה הביאו לנסיגתה. בסמוך ל-1100 לפני הספירה העיר מיקנה עלתה באש ונספרה עד היסוד. מודבר על התאריך שבעצם מסיים את התרבות המינואית-מיקנית. מאה שנה מאוחר יותר פלשו למיקנה שבטים דוריים שהחריבו לגמרי את אותה תרבות. השבטים התיישבו בעיר כשתרבותם תופסת את המקום של התרבות המינואית-מיקנית.

אלים במיתולוגיה היוונית

 

 

 

תהליך התגבשות השבטים הנודדים שפלשו לתוך יוון חל לאורך 300 שנים. על מנת להגיע ליציבות מדינית וטריטוריאלית הקימו השבטים ערי מדינה עצמאיות שנקראו "פוליס". הפוליס התאחדו סביב הדת והמיתולוגיה היוונית. כל פוליס הייתה עיר מדינה עצמאית בה שלטון עצמאי, צבא עצמאי ומערכת חוקים משלה. כל פוליס סיפקה את רוב הצרכים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים של אזרחיה. 

השורשים של האדריכלות היוונית הם בסגנונות בנייה של תרבויות עתיקות שהיו ממוקמות וחיו באזור יוון והים האגאי באלף השני לפני הספירה, בין אם התרבות המיקנית, המינואית ושבטים נוספים שהיגרו לחלק הצפוני של יוון ואסיה הקטנה. 

רוב המבנים שהוקמו בתחילת התקופה של יוון העתיקה כמעט ולא שרדו, כשרובם נהרסו ונבזזו במהלך השנים כשחלקם גם לא שרד מכיוון שהיו בנויים מעץ. רוב המבנים שכן השתמרו, עד לתקופה הרומית או עד ימינו, היו לרוב מבני ציבור שנבנו מהמאה החמישית לפני הספירה. 

אדריכל ביוון העתיקה היה נחשב לאומן שאחראי על בנייה. המילה "ארכיטקט" מקורה במילה בשפה היוונית "ארכי-טקטון" – "בנאי ראשי". האדריכל היה אחראי על תכנון המבנה ובנייתו תוך הוספה של קישוטים פיסוליים. רוב האדריכלים היוונים לא היו מוכרים לכל. האדריכל איקטינוס שבנה את הפרנתון באתונה בשנים 447-432 לפני הספירה היה נתפס בימינו כיום כאל רב אומן. באותה עת קיבל איקטינוס הכרה של בעל מלאכה ולא מעבר לכך.

 

מאפייני סגנון האדריכלות של יוון העתיקה

האדריכלות של יוון עשתה שימוש בעיקר באבן ושיש. טכנולוגיית הבנייה נחשבה לפשוטה תוך שימוש בלבנים, עמודי אבן או שיש, קורות אופקיות מאבן או עץ וגמלונים משולשים. ליוונים לא הייתה ידועה טכניקת בניית קשת או כיפה ועל כן נעשה שימוש לרוב בתוכניות המבוססות על זוויות ישרות וגמלונים משולשים פשוטים שהופיעו בחזית המבנים. 

לקראת המאה השישית לפני הספירה התאפיינו המבנים בקווים נקיים ומדויקים במסגרת פרופורציות שתוכננו היטב מראש. הייתה הקפדה על סימטריה הנוגעת למבנה אך היא לא קיבלה ביטוי בתכנון המרחב. המבנים היו מפוזרים בהתאם לטופוגרפיה ולאלמנטים נוספים בנוף. 

בתכנון האקרופוליס של אתונה שבמרכזה הפרנתון, הוקם המבנה על גבי הר כשעליו מבנים שונים המפוזרים ומשתלבים בהרמוניה עם הטבע והסביבה. הפרנתון ומבנים נוספים באקרופוליס תוכננו להיות חלק מפרספקטיבה מכל כיוון ממנו יעלו להר ולא במבט חזיתי שמייצר סימטריה מושלמת. 

הרומאים אימצו את הסגנון היווני בחרו דווקא כן להבליט את הסימטריה. הם אפשרו לצופה במבנה לראות את המקדש מהחזית הראשית בלבד. מצידי המקדש נבנו מבנים נוספים שהיו לחיזוק הסימטריה הכוחנית. 

בנקודות שונות באזור יוון והים האגאי התפתחו מספר סגנונות בנייה להם מאפיינים כללים דומים להם ייחוד בפרטים ובקישוטים. שני הסגנונות הבולטים היו הסגנון הדורי שמקורו בשבטים הדורים בצפון יוון והסגנון האיוני שמקורו בעיר איוניה שנמצאת בחוף המערבי של אסיה הקטנה. בשני הסגנונות הבולטים נעשה שימוש של אדריכלים בתקופה הארכאית בכל יוון. בהמשך, בתקופה הקלאסית במאה החמישית לפני הספירה, התפתח גם הסגנון הקורינתי. 

סגנונות הבנייה כונו "הסדרים" – מעין תוכניות ומערכת תקנות לאדריכלות ביוון. חלק מאותם הסדרים אומצו על ידי הרומאים וראו ביטוי גם בתקופות מודרניות יותר. 

סוגי מבנים ביוון העתיקה

מקדש יווני

המקדשים היוונים התפתחו באמצע המאה השמינית לפני הספירה. תפקידו של המקדש היה כבית עבור פסל האל שנמצא בו. אותם מקדשים היו מוקפים בעמודים פריסטילים שעמדו בסימטריה מושלמת. לרוב היה מספר זוגי של עמודים בחזית הראשית ובחלק האחורי ומספר אי זוגי של עמודים בצדדים. בין העמודים לחלל המקדש היה מעבר שהתייחס לכל ארבעת הכיוונים. 

המקדשים היו מבנים בעלי בנייה מדויקת להפליא בהתאם לסדרים הקלאסיים של הסגנון הדורי, האיוני והקורינתי. החזית הבסיסית של כל מקדש אומצה על ידי הרומאים כשהם מוסיפים סגנונות אדריכליים נוספים תוך השאיפה לדימוי של מבנה ציבורי מפואר. 

סטואה

בעברית נקראת "סטוי". מדובר על שורת עמודים המשמשת את הציבור הריב. הסטואות היו לרוב כדופן לחללים ציבוריים, שווקים או אגורה שהיו פתוחים בצד אחד וכללו מעברים וחדרים בצד השני. בסטואה היו חנויות של סוחרים, הלנה, גלריות ועוד. סטואות גדולות ורחבות נבנו בערים בתקופה היוונית והרומית כשרובן נבנו על בסיס הסדר הדורי. 

תיאטרון

התיאטרון ביוון העתיקה החל להתפתח ולפרוח מהמאה השישית לפני הספירה ועד המאה השנייה לפני הספירה. מבני התיאטרון ביוון נבנו תמיד על גבי טופוגרפיה משופעת שאפשרה בניית יציעים באופן נוח וללא מאמץ רב. התיאטראות היו בנויות משורות מעוגלות של ספסלים האחת מעל השנייה כשאלו מתמקדות לכיוון הבמה. צורת המושבים יצרה לרוב קצת מעט יותר מחצי מעגל. 

אגורה

האגורה היא חלל עירוני ציבורי משמעותי בתוך הפוליס היווני. מדובר על כיכר המוקפת מבני ציבור וסטואות ובעצם שימשה כשוק ומרחב לאירועים ציבוריים. אצל הרומים שימש הפורום הרומי בתפקיד דומה. 

 

בולטריון

הבולטריון היה מבנה ששימש לישיבת מועצת העיר – הבולה. המבנה היה דומה למבנה של תיאטרון קטן ומקורה שאפשר לזקני העיר לשבת בחצי מעגל לשם התכנסויות וקבלת החלטות מוניציפליות. 

גימנסיון

הגימנסיון היה מבנה ששימש לחינוך של צעירים ובו גם מקום לחינוך גופני שבסופו של תהליך הופכים אותם צעירים לאזרחים מהשורה. המבנה היה משמעותי בכל פוליס והיווה אף גאווה מקומית. 

המבנה היה נבנה לרוב בסמוך למקור מים וחורשת עצים בכדי להעניק תנאים אופטימליים לחניכים שבו וזאת תחת האמירה "נפש בריאה בגוף בריא". המבנה ניצל בצורה מרבית את סביבתו הטבעית. המבנה נבנה לרוב על גבי צלע הר לאורך טראסות רחבות כשעל המפלסים נפרש המבנה הארכיטקטוני של פלאייסטרה ובו גם מסלול ריצה ומרחצאות. 

הבית היווני

הבית הטיפוסי ביוון היה מבנה חד קומתי המתכנס לחצר. המבנה כלל מסדרון כניסה שהוביל לחצר כשרוב החדרים פונים גם הם לחצר ולא לחלק החיצוני של המבנה. בצד אחד של החצר היו עמודים שנקראו "אכסדרה" אשר יצרו מעין מרפסת פנימית הפונה לחצר. כל בית כלל חדר אירוח בו היות מתנהלים משתאות. בחדר היו מיטות שסבבו את מרכזו ועליהם היה ניתן לשבת בנוחות, כשבמרכז נמצא האוכל או המופע שאורגן לאורחים. 

התקופה ההלניסטית

סגנון האדריכלות הקלאסי שהיה ליוונים הופץ ברחבי המזרח התיכון עם כיבושיו של אלכסנדר הגדול בסוף המאה הרביעית לפני הספירה. באותה עת לא היו הבדלים סגנוניים בין אדריכלות יוון העתיקה למבנים הלניסטים במזרח. בנייה של ערים הלניסטיות חדשות שבהם גם מקדישם ותיאטראות ממצרים ועד אפגניסטן היו חלק מהרצון להפיץ את התרבות ההלניסטית אותה קידמו אלכסנדר הגדול ויורשיו. 

ההבדל המשמעותי בין התקופה ההלניסטית לתקופה היוונים נגע להיבטים של תכנון עירוני, כשהבדל זה קיבל ביטוי בערים שהוקמו. הערים שנבנו בתקופה ההלניסטית התאפיינו בתכנון היפודאמי – תכנון רציונלי של רחובות שתי וערב המייצרים מבנים מלבניים. כל מבנן כונה "אינסולה" כשאינסולה אחת הכילה כמה עשרות של מבנים בעלי קומה או שתיים. 

 

רוצים לדבר עם המומחים שלנו?

השאירו פרטים ונחזור אליכם

שתפו

אותנו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
כתבות

בנושא

דילוג לתוכן