מקדוניה היוונית הינה חבל ארץ גאוגרפי והיסטורי בצפונה של יוון ובחלק הדרומי של אזור מקדוניה הממשיך גם לבולגריה, אלבניה וסרביה. מקדוניה היוונית חולשת על כמעט 53% משטח אזור מקדוניה.
שטח מקדוניה היוונית מגיע כמעט ל-35 אלף קמ"ר והיא מהווה את חבל הארץ השני הגודלו ביוון מבחינת אוכלוסייה, כשב-2001 נרשמו באזור כמעט 2.5 מיליון תושבים. בצורה לא רשמית נהוג להתייחס לאזור יחד עם תראקיה ותסליה כחלק מצפון יוון.
גאוגרפיה ואקלים מקדוניה
אזור מקדוניה היוונית גובל עם תארקיה במזרח, בבולגריה ומקדוניה הצפונית בצפון, באלבניה ובמחוז אפירוס במערב ובים האגאי ומחוז תסליה בדרום. האזור ברובו הררי כשהגובה המרבי מגיע כמעט עד 3,000 מטרים. לאורך חופי הים האגאי ישנם מישורים מעובדים ובהם כארבע נהרות בולטים – הליקמון, ורדאר, מסטה וסטרימונאוס.
האקלים באזור הינו אקלים אלפיני בהרים ובעיקר בחלק המערבי המרוחק מן הים. בנוסף, בחלק הנותר מאופיין האזור באקלים ים תיכוני ממוזג לאורך חופי הים האגאי, במרכז ובחלק המזרחי.
חלוקה מנהלית
עד 1987 הייתה מקדוניה היוונית מאוגדת סביב מחוז אחד שבירתו סלוניקי. לאחר 1987 שונתה החלוקה ביוון עצמה ל-13 מחוזות, כשמחוז מקדוניה חולק לשלושה חלקים – מחוז מערב מקדוניה שבירתו קוזני, מחוז מרכז מקדוניה שבירתו סלוניקי, כשהמחוז השלישי היה חלקו המזרחי של המחוז הקודם אשר אוחד עם תראקיה וייצר את מחוז מזרח מקדוניה ותראקיה שבירתו בקוואלה.
כל אחד משלושת המחוזות מחולק למחוזות משנה שנקראים "נומוס". בקצה הדרום מזרחי של מחוז מרכז מקדוניה ישנו את הר אתוס האוטונומי ששמו הרשמי הוא "מדינת המנזרים האוטונומית של ההר הקדוש" והוא כפוף ישירות לממשלה היוונית אך אינו חלק מהאיחוד האירופי.
דמוגרפיה
כ-98% מאוכלוסיית האזור הם יוונים אורתודוכסים. עד סיפוחה של מקדוניה ליוון ב-1913 התגוררו באזור קבוצות אתניות של טורקים, בולגרים ויהודים ומיעוטים של צוענים ומספר עמים סלבים. לאחר מלחמת העולם הראשונה היו חילופי אוכלוסיות בין היוונים לבולגרים ובשל הסכם לוזאן בשנת 1923 עזבו טורקים ומוסלמים את האזור כשיוונים מאסיה הקטנה הגיעו במקומם.
במלחמת העולם השנייה ועשרים שנים אחרים כמעט וחוסלה לגמרי כל הקהילה היהודית בסלוניקי אשר מנתה תחילה כחמישים אלף תושבים. בזמן המלחמה גורשו סך הכל כ-55 יהודים מכל מקדוניה היוונית, כשרבים מהם הגיעו למחנות השמדה.
כלכלה ותחבורה
על אף פני קרקע הרריים חלק ניכר מאדמת האזור פורייה ומתאימה לעבודה חקלאית הכוללת גידולי אורז, חיטה, שעועית, זית, כותנה, טבק, ענבים ועוד. ענפי התעשייה באזור כוללים עיבוד מזון וטקסטיל ובתחום התיירות קיימת הכנסה גבוהה במיוחד לאורך החוף, באי תאתוס ובסמוך להר אולימפוס. סלוניקי היא העיר הגדולה באזור ומהווה בעצם את המרכז המסחרי, כלכלי, שלטוני ועסקי של כל צפון יוון.
נמל סלוניקי מהווה גם הוא גורם חשוב באזור כמו גם שדה התעופה הבינלאומי בעיר. ויה אגנטיה חוצה את האזור מדרום מערב לכיוון מזרח ומחברת בין כל הערים העיקריות. הכביש המהיר – כביש מספר אחד מחבר את סלוניקי אל הגבול עם מקדוניה הצפונית ולכיוון עיר בירתה סקופיה, כשהכיוון השני מגיע אל אתונה.
