חאניה הינה עיר בחלק הצפון מערבי של האי כריתים. היא משמשת כבירת מחוז חאניה והיא מהווה את העיר השנייה בגודלה בכריתים בכל הנוגע לכמות האוכלוסייה וצפיפותה. חאניה ממוקמת בחוף המזרחי של מפרץ חאניה, 145 ק"מ מערבית מהרקליון ו-70 ק"מ מערבית לרת'ימנו.
בחאניה ישנו אקלים ים תיכוני כשהטמפרטורה הממוצעת היא 19 מעלות צלזיוס. בינואר הטמפרטורה הממוצעת הינה 12.5 מעלות צלזיוס ומגיעה ל-25.5 מעלות צלזיוס בחודשי יולי-אוגוסט. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בעיר עומדת על 653 מ"מ, כשהחודש הגשום בשנה הוא ינואר עם ממוצע של 142 מ"מ.
ההיסטוריה של חאניה
העיר חאניה נבנתה על חורבות של עיר מינואית בשם "קידוניה". העיר נבנתה על ידי הדורים והפכה לעיר מדינה בתקופת יוון הקלאסית. יושבי העיר הקדומה מוזכרים באודיסאה מאת הומרוס.
בשנת 69 לפני הספירה נכבשה חאניה על ידי הרומים ובמאה הרביעית עברה לשליטה של האימפריה הביזנטית. ב-825 נכבש כל האי על ידי המורים מאנדלוסיה, כשזו התקופה שהעיר קיבלה את שמה היום. ב-961 כבשו הביזנטים מחדש את האי ופעלו להקמת ביצורים כנגד פלישות בעתיד.
בשנת 1204, בזמן האימפריה הלטינית, נמסר האי לחזקתה של רפובליקת ונציה כשהמושלים מטעם הרפובליקה התקשו בהתמודדות עם המרידות מצד האוכלוסייה המקומית באי ורק בסוף המאה ה-13 הושלט הסדר באי. לאחר נפילתה של קונסטנטינופול לידי העות'מנים, הגיעו לכריתים פליטים רבים אשר כללו גם בני אצולה וכמורה ביזנטיים.
באוגוסט 1645, לאחר מצור ארוך, הצליח צבאו של הסולטן איברהים הראשון לכבוש את חאניה והיא עברה לשלטון הטורקים. ב-1832 זכו היוונים בעצמאות מהאימפריה העות'מנית, מה שהוביל להתעוררות לאומית בכריתים. ב-1866 החל מרד שבו המורדים השתלטו על כריתים, מלבד חמש הערים הגדולות בהם התבצרו הטורקים כשחאניה ביניהן. ב-1869 הצליחו הטורקים לדכא את המרד בעיר, אך עם זאת מלחמת האזרחים בין הנוצרים למוסלמים נמשכה, מה שהוביל בסופו של תהליך למלחמה כוללת של הטורקים והיוונים ולאיבוד שליטת הטורקים על כריתים.
בשנת 1878 הסכים עבדול חמי השני להעניק אוטונומיה לכריתים ולאחר המלחמה היוונית-עות'מנית בשנת 1897 הוכרזה כריתים כישות עצמאית. הכרזה זו הביאה למהומות גם בחאניה עצמה ובטרנספר של האוכלוסייה המוסלמית באי שעבר לאנטוליה.
בשנת 1908 התאחד האי עם ממלכת יוון, כשחאניה נקבעת כבירת האי.
במאי 1941, בזמן מלחמת העולם השנייה, פלשו הגרמנים לאי. ביוני 1941, לאחר קרב קשה כשאת הכוחות היוונים מוביל גאורגיוס השני מלך יוון מעמדת פיקוד בחאניה, הצליחו הגרמנים לכבוש את העיר. חאניה שוחררה באוקטובר 1944.
לאחר מלחמת העולם השנייה הפך האזור של חאניה בהדרגה למוקד תיירות. חשיבות העיר מבחינה פוליטית ירד עם הכרזת הרקליון כבירת העיר בשנת 1971.
העיר העתיקה
העיר העתיקה של חאניה נמצאת ליד הנמל הישן, שהיה לב העיר אשר סביבו התפתחה העיר. העיר הייתה מוקפת בביצורים שהחלו להיבנות בשנת 1538 כשבעיר שלטו הוונציאנים. כיום נותרו בעיר העתיקה מספר מקטעים מאותם ביצורים.
על אף ההפצצות הכבדות על העיר במלחמת העולם השנייה, נותרו חלקים של העיר העתיקה. מרכז העיר העתיקה מכונה "קסטלי" והוא מיושב עוד מתקופת אבן החדשה. הכיכר המרכזית בעיר העתיקה מכונה "אלפתריוס וניזלוס" והיא מהווה כיום מוקד משיכה לתיירים רבים.
הרובע הנוצרי "טופאנאס" נמצא בחלק המערבי של העיר העתיקה, כשצפונית לו ממקום הרובע היהודי שכינויו היה "אוברייקי". הבנייה בשני הרבעים התבססה על אדריכלות ימי הביניים, לה סמטאות צרות ללא סדר מסוים ובתים המאוכלסים בצפיפות עם מספר קטן של קומות.
העיר החדשה
לעיר החדשה שטח רחב יותר מזו של העיר העתיקה. בנייתה החלה בראשית המאה ה-19, עם תחילת בניית רובע "נאה הורה". רובע שאכלס בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 את רוב השגרירויות הזרות ואף מספר כנסיות.
מרכז העיר החדשה מורכב משכונות מגורים המבוססות על בתי רכבת כחלק מתהליך עיור רחב שעבר על האי בין שנות ה-50 ל-70. בחלק המזרחי של העיר ישנם מבנים שנבנו תחת סגנון ניאו-קלאסי וביניהם בית המשפט ומגורי הבישוף.
לצד העיר החדשה ישנו את השוק המקורה המכונה "אגורה" שהוקם ב-1913 והוא התבסס על מבנה השוק הקיים במרסיי שבצרפת.
כלכלה ותחבורה בחאניה
עיקר ההכנסה בעיר מגיע מתיירות וחלק נוסף מחקלאות. בתחומי חאניה ניתן למצוא חקלאות זעירה של הדרים, עצי זית, אבוקדו וכרמים עבור ענבי יין. בנוסף כוללים הגידולים צאן לתעשיית הבשר והחלב.
החל מאמצע שנות ה-70 הפך ענף התיירות לענף המרכזי בעיר וזאת תוך שילוב של תיירות נופש כפרית ותיירות אקולוגית. בסמוך לעיר נמצא נמל תעופה בינלאומי ובו טיסות פנימיות ליוון ולשאר יעדים ברחבי אירופה. בעיירה סודה, הנמצאת כשבעה ק"מ מחאניה, נמצא הנמל החדש המשרת את העיר ודרכו פועלת מעבורת לפיראוס ובו אף ממוקם בסיס של נאט"ו.
תרבות ואמנות בחאניה
למול העובדה שחאניה היא עיר עתיקה ובשילוב מיקומו של האי במרכז החלק המזרחי של הים התיכון כמקום משמעותי בין שלוש יבשות, הפכה העיר לקוסמופוליטית גם בתחום האמנות. בחאניה תמצאו מספר קבוצות תיאטרון וקונסרבטוריון למוזיקה שהוקם עוד ב-1931.
בקיץ נערכים בעיר ירידי מוזיקה, תיאטרון ופולקלור. בעיר העתיקה ניתן למצוא את מוזיאון הפולקלור, המוזיאון להיסטוריה ימית ותערוכות אודות התקופה הביזנטית.
בעיר החדשה תמצאו את המוזיאון הארכיאולוגי הנמצא במנזר פרנצסקוס הקדוש ובו ממצאים מתקופת האבן החדשה ועד התקופה הרומית. בנוסף, ניתן ליהנות בעיר החדשה ממוזיאון המלחמה של כריתים ובו ממצאים מההיסטוריה הצבאית של האי מעידן התחייה הלאומית היוונית ועד מלחמת העולם השנייה. המוזיאון כולל גם ארכיון של מסמכים היסטוריים והוא מהווה את הארכיון השני בגודלו ביוון לצד הארכיון הגדול יותר שנמצא באתונה.
הקהילה היהודית בחאניה
ראשית התיישבות היהודים בחאניה מתוארכת לסוף המאה השלישית לפני הספירה, שזו תקופת ממלכות הדיאדוכים שקמו לאחר מותו של אלכסנדר הגדול. נוכחות של יהודים בחאניה מוזכרת בספר מקבים ב', כשההנחה היא ששפתם הייתה יווניטיקה והם בעצם הגיעו ממצרים ורודוס.
כתבים עתיקים שנמצאו באי דלוס מציינים אודות נוכחות שומרונית באי בזמן המאה הראשונית לפני הספירה, כשההנחה היא שגם יהודים התגוררו באי. בשנת 67 לפני הספירה נכבשה חאניה על ידי הרומאים, היא סופחה לפרובינציית קירנאיקה כשגם באותה עת ישנן עדויות לקהילה יהודית מאורגנת בחאניה. חיזוק לכך הוא לחתונת יוסף בן מתיתיהו שנישא ברומא ליהודייה מיוחסת מכריתים, מה שמלמד על הימצאותם של יהודים באי.
עדויות נוספות להימצאות של קהילה יהודית נמצאות גם בתעודות ביזנטיות מתקופת תאודוסיוס השני שהיה קיסר האימפריה הביזנטית. עדויות אלו נכתבו בהקשר של רדיפת היהודים ובאיסור של בניית בתי כנסת ברחבי האי.
בשנת 825 נכבשה כריתים על ידי המורים מאנדלוסיה, כשהיהודים התרכזו בחאניה והרקליון וככל הנראה זכו לחופש פולחן מסוים. מנגד, עסקו המורים בהמרה בכפייה של הנוצרים ובשנת 961, עת כבשו הביזנטים מחדש את האי, הם פעלו בצורה אגרסיבית להחיל באי את הנצרות האורתודוקסית מחדש ובמקביל הגבילו את חופש הפולחן של היהודים ולא העניקו האפשרות לבנות בתי כנסת נוספים.
בתחילת המאה ה-13 עברה חאניה לשליטה של הרפובליקה של ונציה ורבים מהיהודים הפכו לסוחרים וזאת גם בשל השליטה שלהם במספר שפות. החופש היחסי ממנו נהנו בקהילה הביא לסכסוכים עם הקהילה הנוצרית בעיר, מה שעודד התקפות כנגד יהודים בכל רחבי האי.
הרובע היהודי העתיק נמצא בעיר העתיקה של חאניה סמוך לנמל, כשעד למאה ה-16 היה מחוץ לחומות העיר והוא מכונה עד היום כ"רובע העברים". לאחר הכיבוש הטורקי, ליהודים הורשה להתיישב בכל רחבי האי ואף להגר ממנו, מה שהוביל להתמעטות היהודים באי. העות'מנים ראו את היהודים בכל רחבי האימפריה שלהם כמיעוט הנאמן לסולטן ומועיל לאימפריה, כשאלו שחיו בחאניה נהנו מחופש פולחן וחופש תעסוקתי רחב.
עם התחלת ההתעוררות הלאומית בכריתים לאורך המאה ה-19, האשימה האוכלוסייה המקומית את היהודים בשיתוף פעולה עם העות'מנים כשתקיפות ועלילות דם החלו לצוץ. במקביל, תהליך הנסיגה של הטורקים הביא למשבר כלכלי חריף שגרם ליהודים בעיר ובאי לעזוב. בשנת 1881 נותרו בכל כריתים כ-647 יהודים כשמרביתם התמקמו בחאניה.
בשנת 1867 מינה הסולטן אבדילאזיז את הרב אברהם דוד איבלאגון לרב הראשי של כריתים. איבלאגון התגורר בחאניה וכיהן כרב הראשי עד פטירתו ב-1933. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בעיר כ-364 יהודים.
בתחילת 1944 כללה הקהילה היהודית בחאניה כ-276 נפשות. בסוף מאי 1944 נעצרו יהודי העיר והועלו על הספינה "טאנאיס" על מנת להביאם בסופו של המסע לאושוויץ. בנוסף ליהודים הועלו לאותה ספינה כ-600 שבויי מלחמה יוונים ואסירים איטלקים. משחתת בריטית סברה שמדובר בספינת קרב גרמנית והיא הטביעה את הספינה כשכל מי שהיה עליה טבע למוות.
בראשית המאה ה-21 התגוררו בחאניה כעשרה יהודים.
בעיר פעלו שני בתי כנסת. האחד בית כנסת ספרדי והשני רומניוטי. בית הכנסת הרומניוטי נקרא "עץ החיים" והוא העתיק מבין השניים. בית הכנסת שרד כשהוא נבנה ב-1487 ובמקור שימש בכלל ככנסייה.
בסוף המאה ה-17, בזמן הכיבוש העות'מני, המבנה הועבר לחזקתה של הקהילה היהודית ושוקם. בזמן מלחמת העולם השנייה נפגע בית הכנסת מהפצצות הגרמנים וננטש. ב-1995 פקד רעש אדמה את חאניה כשבית הכנסת ניזוק בצורה קשה ועמד לפני קריסה. שנה אחר כך, ב-1996, נבחר בית הכנסת כאחד ממאה אתרים בעולם הראויים לשימוש על ידי הקרן העולמית לשימור אתרים. בית הכנסת כולל בתוכו מקווה וספריה הכוללת כ-1,700 ספרים בתחומי ההיסטוריה, פילוסופיה ותאולוגיה.
בתחילת 2010 הוצת בית הכנסת בעיר כש-2,500 ספרים עתיקים ונדירים עלו באש.