תולדותיה של יוון העתיקה נמשכו כאלף שנים בעת העתיקה, מתקופת המעבר של התרבות המיקנית ועד לכיבושה של יוון על ידי הרומאים.
התרבות היוונית והמורשת שלה נחשבת בעיני רבים כבסיס לתרבות המערב ולה השפעה רחבה על תרבותה של רומא העתיקה, הקיסרות הרומית ושלל תרבויות אירופה עד היום.
תרבות יוון איננה מוגבלת אך ורק לחלקו הדרומי של חבל בלקן – האזור בו שוכנת כיום יוון. תנועת קולוניה רחבה שיזמו היוונים הביאה רבים מהם לאזורים נוספים הנמצאים באגן הים התיכון. מלבד אזור הים האגאי נרשמו ריכוזים של יוונים גם באסיה הקטנה, חצי האי האפניני, האי סיציליה וחופי הים השחור.
בתקופת העת העתיקה לא הייתה יוון מדינה אחת. מדינותיה כללו את אתונה וספרטה ובחלקן מדינות קטנות יותר על מספר מצומצם של תושבים.
בחלק מהמדינות היה ניתן לזהות חברה עירונית מפותחת אשר התבססה כעיר מדינה לה פוליס ששלטה על הסביבה הגאוגרפית שלה. בחלק מהמדינות לא נוצר אותו פוליס וההתיישבות במדינה הייתה שבטית או כזו ללא שלטון מרכזי ומסודר.
היוונים סיווגו עצמם למספר קבוצות אתניות, בין אם איונים, דורים, איולים ואכאים. לכל קבוצה היה ניב משלה של השפה היוונית, כשלאכאים השתמשו בניב שעבר מדור לדור.
גאוגרפיה
גאוגרפיה פיזית של יוון
תרבות יוון התפשטה בחלק הדרומי של חבל בלקן. אזור זה מאופיין באקלים ים תיכוני שבו קיץ חם ולח וחורף גשום וקריר. חבל הבלקן שופע במים ולמרות זאת הקרקע שבו הראויה לעיבוד חקלאי מצומצמת בשל רכסי ההרים. הדבר הוביל את היוונים למצוא פרנסתם בים ולהביא את העולם היווני להגדירו ככזה הנוגע לעולם הימי.
עמקי הפוליס הפוריים היו מופרדים סביב באמצעות רכסי ההרים ובכך יצרו בידוד פוליטי. מנגד, הקרבה של היוונים לים, המפרצים והנמלים הרבים בה אפשרו ליוונים לפתח מערכת מסועפת של תעבורה ימית, במיוחד בתקופה שבה השייט היה אמצעי תחבורה מרכזי ומשמעותי באותה עת.
הגאוגרפיה ביוון השפיעה גם על הכלכלה המקומית. בעמקים הקטנים והמצומצמים היו מגדלים במשקים החקלאיים כבשים ועיזים לרוב. מיעוט הסוסים בעמקים אלו וביוון עצמה השפיעה על תרבות הלחימה של היוונים, שלא כללה לוחמים רבים על גבים סוסים ושמה יהבה על חיל רגלים.
גיאוגרפיה פוליטית
המרכז הגאוגרפי פוליטי של יוון היה מרוכז בחלק הדרומי של חבל הבלקן. הגאוגרפיה הפוליטית של יוון חולקה באופן גס לדרום מערב יוון שכלל את חצי האי פלופונסוס כשספרטה היא הפוליס, לאטיקה בדרום מזרח יוון שכללה את אתונה כפוליס, אזור בויוטיה על תבאי כפוליס, במרכז יוון – פוקיס ולוקריס ובצפון יוון – תסליה. מעבר לשטחים אלו היו גם ישויות מדיניות נוספות של יוון כשהבולטות ביניהן היו אפירוס ומוקדון.
תופעת הקולוניזציה היוונית החלה במאה השמינית לפני הספירה. זו הפיצה את תרבות יוון ברחבי המזרח התיכון, באזור אסיה הקטנה, באיטליה – בחצי האי האפניני ובאי סיצילה שבה הפוליס סירקוסאי. התיישבות נוספת כללה גם את חופי הים השחור וחופי לוב שבצפון אפריקה. תושבות אלו היו עצמאיות מהפוליס אך עדיין נשמרו ביניהם קשרים. תושבות אלו שימשו אף לפיזור נוסף של הקולוניזציה היוונית.
ההיסטוריה של יוון העתיקה נמשך, כאמור, מעל אלף שנים בעת העתיקה עד לעלייתה של הנצרות במדינה. קיימת חוסר הסכמה בין היסטוריונים לגבי ההתחלה של תקופת יוון עתיקה ואף לגבי סופה, כשבתוך חוסר הסכמה זו קיימות תקופות חופפות המוסכמות על רובם של ההיסטוריונים.
ישנם היסטוריונים המציינים את סופה של יוון העתיקה עם מותו של אלכסנדר הגדול ב-323 לפני הספירה. אחרים רואים את סוף התקופה עם כניעתם של היוונים לרפובליקה הרומית ב-146 לפני הספירה ואחרים טוענים כי תקופת יוון העתיקה ממשיכה עד המאה השלישית לספירה לאחר עליית הנצרות וזאת בשל כך שהתרבות הקלאסית לא חוותה שינוי מהותי עדיין.
תקופת המעבר
מדובר על תקופה שלגביה אין תמימות דעים והיא מוערכת בין השנים 1200 או 1100 לפני הספירה ועד 800 לפני הספירה. ישנם מקורות הנוטים לאפיין תקופה זו כ"ימי החושך של יוון" כשאחרים מכנים את אותה תקופה כ"התקופה ההומרית", "התקופה הגאומטרית" ואף "ימי הביניים של יוון".
הסיבות שהביאו לחורבן התרבות המיקנית אינן ברורות במלואן. מה שידוע כי בין 1100 ל-1200 לפני הספירה היו מקרי פלישה של שבטים לתוך יוון. על בסיס עדויות ארכיאולוגיות חלה הדרדרות כלכלית ותרבותית בשל נדידת עמים, גם בעמים ותרבויות נוספות באזור הים התיכון.
בתקופה זו צורת השלטון ביוון עברה בצורה מדורגת משלטון מונרכי לשלטון אריסטוקרטי למעט מקומות בודדים בהם נשמר השלטון המונרכי. גם אופן הלחימה השתנה ומלוחמה על גבי מרכבות עברה עיקר הלחימה לחילות רגליים. בנוסף, נזנחו בתקופה זו אומנויות רבות והכתב היווני נשכח והדרדר. מנגד, החלה להתגבש השירה שבעל פה שהולידה את יצירות הפאר של הומרוס. הדגם היווני של עיר מדינה החל גם הוא להראות ניצנים ראשונים. מבחינת השפה החלו היוונים לקבל אליהם את האלפבית הפינקי שנחשב לפשוט ויעיל יותר מהכתב המיקני.
יוון הארכאית
במאה השמינית לפני הספירה החלה יוון במגמה חיובית של התפתחות כלכלית, חברתית, תרבותית וצבאית שבישרה את תחילתה של יוון הארכאית. בתקופה זו החל המשטר בגיבושו, בכינון הפוליס היווני, בתהליכי קולוניזציה ובגיבוש של שיטות לחימה.
המבנה המדיני הפך פשוט יותר ולא מורכב והטיב עם האוכלוסייה שגדלה ודרשה פתרונות פוליטיים לבעיות חברתיות שנוצרו. מכאן, עלה מעמד האריסטוקרטיה לשלטון בחלקים רבים במדינה. שלטון אשר החזיק מעמד עד המאה השביעית לפני הספירה. לאחריהם, עלו כוחות חדשים שהתהוו בשל תהליכי הקולוניזציה ובשילוב של תהליכים חברתיים. כוחות אשר דרשו חלק בשלטון וניסו לגבש כללים פוליטיים חדשים עבור ניהול ענייני פנים של המדינה.
הפוליס החל להתגבש לאורך שנים רבות במאה השמינית לפני הספירה יחד עם תחילת הופעת המרכזים האורבניים הראשונים, כשעיור משמעותי ממש החל רק במאה השישית לפני הספירה. הפוליס התפתח בשני צורות. האחד כלל התאגדות של מספר כפרים יחד עבור יצירה של קהילה משותפת והצורה השנייה נגעה לפיתוח של יישוב קדום אשר החל להתרחב.
לקולוניזציה היוונית הייתה השפעה משמעותית לתהליכים החברתיים ביוון. התרבות המדינה לאזורים נוספים הביאה יוונים רבים לתור אחר מקומות נוספים שיאפשרו להם להתפרנס, הן במסגרת של חקלאות מאפשרת יותר והן בעבור אפשרויות כלכליות אחרות.
בתקופה הארכאית חלה גם התפתחות בתחומי התרבות – בתיאטרון, השירה, האמנות והאדריכלות וזאת לצד התפתחות בתחומי הפילוסופיה והמדע.
את סוף התקופה נהוג לתארך עד תחילת המאה החמישית לפני הספירה, כשהחלה מלחמת פרס-יוון, שבה מספר ערי מדינה מיוון נלחמו נגד האימפריה הפרסית.
יוון הקלאסית
נהוג להגדיר תקופה זו מרגע הניצחון של הברית היוונית במלחמה כנגד הפרסים בתחילת המאה החמישית לפני הספירה ועד להשתלטות המקדונית על יוון וכיבושיו של אלכסנדר הגדול בחלק הדרומי והמזרחי של המדינה משנת 334 לפני הספירה ואילך.
בתקופה זו הפוליס הגיע לשיא התפתחותו, נוצרו אסכולות מובילות בתחום הפילוסופיה, נכתבו מחזות רבים, החלה כתיבה מסודרת של ההיסטוריה וברחבי המדינה החל לקום מבנים מרהיבים.
בתחילת התקופה ניצבו היוונים מול איום הממלכה מפרס. הפרסים כבשו את איונה בה ישבו יוונים ובהמשך ערכו עוד שני מסעות כיבוש נגד היוונים. הראשון והמצומצם יותר נועד להעניש את אתונה על השתתפותה במרד האיוני אשר הסתיים במפלתם של הפרסים בקרב מרתון בשנת 490 לפני הספירה. המסע השני, ידוע בעצם כמלחמת פרס-יוון, ארך שנתיים ובו לקחו חלק כל הכוחות של האימפריה הפרסית. במלחמה הצליחו הפרסים להגיע עד אטיקה והעלו באש את אתונה העתיקה. מנגד, הפסידו הפרסים במספר קרבות ועל כן נאלצו לסגת ולוותר על כיבוש יוון.
לאחר מלחמת פרס-יוון עלה כוח בולט וחדש ביוון – אתונה. גם לפני שהחלה המלחמה היה הפוליס של אתונה כוח משמעותי ורב השפעה, אך הפוליס המשפיעה יותר הייתה זו של ספרטה. באתונה הוקמה אימפריה על גבי איי הים האיגאי שהצליחה להדוף משם את הכוחות הפרסיים. בסופו של תהליך, הספרטנים חששו מהכוח העולה של אתונה, כששתי המדינות החלו בהתנגשויות מלחמתיות. ההתנגשות השנייה בין שתי המדינות, ששמה היה המלחמה הפלופונסית השנייה, נשבר כוחה של אתונה אשר נאלצה לוותר על שאיפות של הגמוניה ברחבי יוון.
ספרטה הייתה עיר מדינה שהייתה רגילה לבדלנות נאצלה לצאת מגבולות פלופונסוס ועדיין – המבנה הספרטני לא התאים למצב החדש של התקופה, כשהמלחמות הרבות דיללו אט אט את אזרחיה. מכיוון שלא השכילו בספרטה להתאים עצמם לרוח התקופה, איבדה עיר מדינה זו את הבכורה שלושים שנה אחרי ניצחונה את אתונה במלחמת הפלופונסית השנייה וזאת אחרי שהפסידה לתבאי בקרב לאוקטרה בשנת 371 לפני הספירה.
תבאי עצמה גם כן לא השכילה לשמור על ההגמוניה שלה. מדינות נוספות ביוון עלו וירדו באותה עת, כשאתונה עצמה הצליחה להשתקם ממפלתה וזאת בזכות המסחר המפותח שבה. סדרת מלחמות באותה תקופה, שכללו את מלחמת הקודש השלישית ומלחמת בעלות הברית של אתונה, הביאו להחלשת הכוחות הדומיננטיים בפוליטיקה ביוון.
החלשות הפוליס של מספר ערי מדינה ותיקות אפשר למלך מוקדון, פיליפוס השני, לקדם את מדינתו שנחשבה בעבר כנחותה יותר. במסגרת סדרת מלחמות, בהם הביס את צבאות אתונה ותבאי, הצליח פיליפוס השני להטיל את מרותו על המדינה. שנתיים לאחר המלחמות נרצח פיליפוס השני בזמן ההכנות לקראת פלישה לפרס. בנו אלכסנדר הוא זה שירש אותו.
יוון ההלניסטית
ראשית תקופה זו היא במסע כיבושיו של אלכסנדר, כשחוקרים אחרים גורסים שתקופה זו החלה לאחר מותו ועם תחילת מלחמת הדיאדוכים.
עם זאת, סוף התקופה ההלניסטית נקבעה לרוב בהשתלטות הסופית של הרומאים על הים התיכון בתקופת אוגוסטוס.
אחרים רואים את המשך התקופה גם במאות הנוספות עד לעליית האסלאם באזור ים התיכון.
תקופה זו מאופיינת בהרחבת העולם היווני לכיוון מזרח עד למרכזה של אסיה ותת היבשת ההודית. ראשיתה של התקופה בשני דורות של מלחמת ירושה בה משתתפים רבים, כשבאותה עת חלוקת הכוח בעולם הייתה שייכת לשלושה מוקדי כוח – מצרים התלמית, הממלכה הסלואקית וממלכת מקדון. אצל היוונים המשיכו אתונה וספרטה להיות גורם משני. בחלק המערבי של אסיה עלה כוחה של ממלכת פרגמון, כשבמזרח היבשת נוסדה ממלכה יוונית עצמאית בשם בבקטריה.
צורת השלטון המרכזית בתקופה ההלניסטית הייתה שלטון מלוכני. שלטון אשר התבסס על העצמת כוחות צבאיים ופולחן אישיות שהפך את המלך ובני משפחתו לדרגת אלוהות.
במדינות האם נותרו עדיין פולייס משמעותיים, כשבמקביל עלו כוחות "שיתופי הערים" שנקראו גם "ליגות", כשהבולטת הייתה הליגה האכאית שהתרכזה בצפון ומרכז פלופונסוס והליגה האייטולית בחלק הצפון מערבי של יוון. לצד אותן ליגות, שמרה ספרטה על עצמאות אך כבר לא הייתה נחשבת לבעלת כוח משמעותי ביוון וזאת על אף הניסיונות להשיב אליה מעמדה הגבוה שלא צלחו.
בתקופה נרשמו גם מספר רב של מלחמות ומאבקים, הן בתוך הכוחות המרכזיים ואף בין כוחות מרכזיים למדינות הנחשבות בינוניות וקטנות. בארץ האם היוונית נוצר מאבק תמידי ומתמשך בין מקדון לבין הליגות והערים העצמאיות, שלא פעם זכו לתמיכה של המצרים.
הלובנט היה מקור למאבק בין מצרים התלמית לבין הממלכה הסלאוקית. תקופת העליונות ההלניסטית תמה עם עליית כוחה של רומא אשר הכניעה קודם את מקדון, בהמשך את הסלאוקים ובסוף את מצרים התלמית.
חברה ומשטר
החברה ביוון העתיקה
החברה ביוון העתיקה הבדילה בין מספר שכבות אוכלוסייה. תקופה הכוללת אזרחים בעלי זכויות פוליטיות מלאות, תושבי קבע להם אין כל זכויות פוליטיות ואוכלוסיות עבדים.
באזורים שונים היו נהוגים אמות מידה שונות אשר קטלגו את קבוצות האוכלוסייה השונות. בין היתר, היה המדד מסתמך על רכושו של אדם או מוצאו. לנשים לא היו זכויות פוליטיות וזאת בלי קשר לרכושן או מקור משפחתן. הבחנה דיכוטומית יותר אופיינה בין עבדים לבני חורין והבחנה בין התפקידים המיועדים לגברים לעומת אלו של הנשים.
פוליס
הפוליס הייתה קהילה פוליטית אוטונומית ביוון העתיקה. ברוב המקרים הייתה הפוליס קשורה למיקום הגאוגרפי. ניתן להגדיר את הפוליס כמדינה קטנה ועל כן כונתה "עיר מדינה".
עיר המדינה סיפקה את צרכיהם הקהילתיים של התושבים בכל הנוגעה להגנה, מערכת שפיטה, חקיקה, תרבות, פולחן דתי, שירותי רווחה ואף חינוך.
ה"ארכון" היה בעל משרה בכירה בפוליס, לבטח אם מדובר בפוליס של אתונה העתיקה. משמעות המילה "ארכון" היא "שליט". תפקיד ה"ארכון" נוצר בשל נפילת המלוכנות ביוון ובכך שהיה צורך ממשי למלא תפקידים אותם מילא השלטון המלוכני. משרות ה"ארכונים" היו מאוישות על ידי בני אצולה מאתונה למשך כהונה של עשר שנים, כשבהמשך הוגבלה משמעותית אורך הכהונה.
השלטון ביוון העתיקה
יוון לא הייתה מאוחדת כאחת ולכל פוליס היה שלטון משלו. הדבר יצר מצב שביוון לא הייתה צורת שלטון אחת קבועה לאורך אותה עת. השלטון המלוכני התפתח עם הזמן לשלטון אוליגרכי שבו עדיין נותרו מרכיבים מלוכניים וזאת בהתאם לכל פוליס בכל אזור.
בחלק מהפולייס התפתח השלטון האוליגרכי לשלטון טיראניה שהיוותה בסיס להתפתחות הדמוקרטיה. לא כל פוליס התפתח כך. בחלק נותר שלטון אוליגרכי או טיראני עד סופו של הפוליס. ישנם אף מקרים שצורת שלטון קדומה יותר שבה לפוליס.
ספרטה מהווה דוגמה למקום שבו לא ניתן היה לאפיין כמקום של שלטון דמוקרטי או אוליגרכי. אי לכך, גם בספרטה היה ניתן להבחין בבלמים ואיזונים, בין אם בהעמדת מלכים למשפט, בחירות לרשות המבצעת ועוד.
מחזורי המשטר
צורות המשטר בתקופה הארכאית היו הטיראנה, האוליגרכיה והדמוקרטיה והן התקיימו אחת לצד השנייה, כשהן גם מחליפות האחת את השנייה. תחלופה זו הביאה את היוונים לכנותה "קיקלוס".
שינוי המשטרים לא היה רק במסגרת של תהליכים טבעיים אלא גם בשל שימוש בכוחות צבא. באתונה, למשל, תמכו במשטר דמוקרטי ואילו בספרטה שמרו על משטר אוליגרכי. שיטת משטר הטיראנה התבססה ושרדה בחלפי הפריפריה של יוון העתיקה.
צורות משטר עיקריות
- טיראנה: מדובר על משטר אוטוקרטי שהתקיים במספר רחב של פולייס למשך תקופות מסוימות. במשטר זה שלט בכל עיר שליט אחד שכונה "טיראן".
- דמוקרטיה: אם לדייק היה מדובר בשיטה של דמוקרטיה ישירה בה כל אזרח לקח חלק בהחלטות שלטוניות כשאין גוף ממשלתי נבחר. האזרחים עצמם חוקקו את החוקים בהצבעות אישיות באספות. על מנת לקיים ניהול משטר נבחרו קבוצות של אזרחים לתפקידים שונים.
- אוליגרכיה: צורת שלטונית שבה אך ורק לבעלי ממון קיימת אפשרות להשפעה על החלטות שמתקבלות. מדובר על צורה שלטונית נפוצה ביוון העתיקה, שלא פעם נוצרו מאבקים בפוליס בין מצדדי שיטה זו לבין מצדדי השיטה הדמוקרטית. מאבקים אשר התבטאו בצורה כוחנית ואלימה והביאו לשפיכות דמים.
- משטר ספרטני: נחשב ליוצא הדופן. מדובר על משטר אוליגרכי שבראשו עמדו שני מלכים. לשני המלכים, עם הזמן, צומצם התפקיד לפיקוד צבאי ומספר תפקידים דתיים. בנוסף נוספו בעלי תפקידים נוספים להם הייתה חשיבות פוליטית משמעותית, כשרק גברים בני 30 ומעלה יכלו להיבחר.
לוחמה ביוון העתיקה
הלוחמה באותה עת התאפיינה בצבאות שלא עלו על עשרת אלפים לוחמים. היו כמובן מקרים בהם צרפו מספר פולייס את כוחותיהם על מנת ליצור כוח צבאי גדול ומשמעותי יותר.
טקטיקת הלוחמה המקובלת הייתה הפלנקס, שכללה מערך צפוף של לוחמים רגליים כבדים אשר דאגו לרכוש את הציוד מכספם שלהם, כשאלו היו משלבים את המגנים שלהם על מנת ליצור גוש אחד חזק. בנוסף לכוחות רגליים, היו מעט פרשים שהתרכזו בעיקר באתונה ובתבאי. שינויים טקטיים במאה הרביעית לפני הספירה הביאו לשיתופי פעולה בין כוחות הפלנקס לכוחות חיל הפרשים.
הלוחמה הימית התאפיינה בטקטיקת ניגוח באמצעות ספינות משוטים. ספינות שיצאו לקרב היו אוניות ה"פנטקונטורוס" שהחלו להתפתח עם הזמן לספינות משוטים יעילות וקטלניות יותר. בתקופה ההלניסטית הופיעו אוניות גדולות יותר, כשבניהן בלטה החמש חתריות.
תרבות
דת
הדת היוונית הייתה דת פוליתאיסטית ובה סגידה למגוון רחב ועשיר של אלים, גיבורים, נימפות ועוד. האלים עצמם נחלקו לדרגות בכורה, כשהבולטים והחשובים היו 12 אלים אולימפיים כשבראשם עומד זאוס. בנוסף לאלים, הייתה אף אלוהות מסוימת שאפיינה אזור מסוים. אלוהות אשר מגינה על תושבי העיר והעיר עצמה שלה חשוב להקריב קורבנות.
סגידה לבני אדם כאלים לא הייתה מקובלת. עם זאת, מייסדי ערים זכו להכרה ייחודית כשלעיתים הוקרבו עבורם קורבנות. פעילות זו השתנתה עם עליית אלכסנדר הגדול שדרש שיסגדו לו כפי שסוגדים לאלים. חלק מהמלכים ההלניסטים שמלכו אחריו דרשו גם הם התייחסות זו כמו של אלכסנדר הגדול.
מעבר לאלים התאפיינה הדת ביוון גם במאגיה. מקדשים רבים היו בעצם אורקלים בהם היה ניתן להתייעץ בכל דבר. מוטיבים מתחום האסטרולוגיה ופירוש של סממנים שמימיים היו גם כן מקובלים.
הדת ביוון העתיקה עברה מספר תהפוכות. בשיאה, היו פילוסופים יוונים שהטילו ספק שקיומם של האלים. המיצג הבולט של התקופה היא האפיקורוס שעל שמו נוצר הכופר. הדת ביוון מיזגה לתוכה את הדת הרומית ושמות רומאיים ניתנו לאלים מיוון. סופה של דת האלים הגיעה על בוא הנצרות.
פילוסופיה
הפילוסופיה ביוון עסקה בנושאים הנוגעים להיגיון, חקירה בבנייה של מאגר הידע והאמונות האנושיות. גם כיום, המדע והפילוסופיה המערבית המודרניים נשענים על יסודות רבים שהגיעו מהפילוסופים ביוון העתיקה.
הנחת היסוד בפילוסופיה היוונית היא שהעולם, החברה והאדם הם אינם כפי שהם נראים. הנחה נוספת היא כי ניתן להבין את העולם בצורה מוחלטת. ביכולתנו להכיר המציאות, הכרה מובנת ומובטחת.
כלי חשוב בהבנת העולם הוא הכלי הרציונלי ובו ניתן להסביר כל דבר באמצעות נימוק שמאחוריו הסבר רציונלי. גישה זו מאפשרת מחשבה אוניברסלית הפתוחה לוויכוח למול מחלוקות רבות הנוצרות בעולמנו בשאלות הנוגעות לידיעת ההסבר – ה"למה" וזאת בנוסף לידיעה מקצועית של ידיעת העובדות – ה"מה".
קיימים נושאים בולטים בתולדות הפילוסופיה היוונית שעל חלקם הבולט ניתן להסתמך על פי משנתם של אפלטון ואריסטו.
תיאטרון
התיאטרון ביוון העתיקה, שהתבטא בשירה דרמטית, הגיע לשיאו בסוף המאה השישית ובמהלך המאה החמישית לפני הספירה כשהתיאטרון מרכזי היה באתונה. לשירה היוונית הייתה השפעה רחבה על הספרות המערבית והייתה ליסוד של הספרות הדרמטית עד ימינו אנו.
התיאטרון ביוון התפתח בפסטיבלים שנערכו לכבוד האל דיוניסוס ואף בתחרויות דרמה שנתיות באתונה. השירה הדרמטית כללה בתוכה שלושה סוגים של מחזות – מחזות טראגיים, סאטיריים וקומדיות.
הדרמה ביוון הייתה מחוברת חיבור עמוק לחייהם של היוונים. סיפורי הטרגדיות התבססו על סיפורי מיתוס עתיקים שכל תושב יווני הכיר מקרוב. הקומדיות ביוון תיארו את חיי היום יום ועסקו גם בביקורת פוליטית נוקבת.
גדולי המחזאים היווניים היו איסכילוס, סופוקלס, אוריפידיס, אריסטופנס כשמחזותיהם מועלים גם כיום ברחבי העולם.
אמנות
האמנות ביוון התפתחה ביוון ובאזור הים האגאי באלף הראשון לפני הספירה. סגנון האמנות מיוון השפיע גם הוא על האמנות המערבית בת ימינו, במיוחד בתחום הפיסול והאדריכלות. האמנות ביוון התקיימה במשך אלף שנים באזור האיים של הים התיכון ומשני צידי הים האגאי, דבר שהוביל להשפעה מתרחבת של האמנות ביוון לאזורים נוספים בעולם.
קדרות ופיסול
ביוון העתיקה עסקו רבות בפיסול המציג את יופיו של גוף האדם. בפסלים רבים הוצג גוף אדם הניחן בשלמות ובמיוחד בתקופת הרנסנס. ביוון לא ראו בעירום כדבר פסול או שלילי ועל כן היה נהוג ליצור פסלים המציגים את הגוף עירום. פרט לפסלי אדם, יצרו ביוון פסלים של אלים, בעלי חיים ויצורים דמיוניים.
הקדרות הייתה מפותחת גם כן וביוון ייצרו כדרים מעוטרים בנושאים מהמיתולוגיה היוונית. צבע החמר האדום כוסה לרוב בצבעי לבן ושחור.
אדריכלות
האדריכלות ביוון התרכזה בבנייה של מקדשי שיש אשר היו לסמל מרכזי בתרבות יוון. במאה החמישית לפני הספירה הגיע סגנון הבנייה היווני לשלמות במסגרת סגנון הדורי וסגנון האיוני. בתקופה ההליניסטית התפתח אף הסגנון הקורינתי.
בתקופת האדריכלות היוונית המוקדמת היו עושים היוונים שימוש לרוב בתוכניות אורתוגונליות (תוכניות המבוססות על זוויות ישרות) ושימוש של גמלוני משולשים בחזית המבנים. לקראת המאה השישית לפני הספירה הבשיל סגנון של מבנים בעלי קווים נקיים ומדויקים תוך שימת לב לפרופורציות נכונות. תקופה בה עדיין לא היה תכנון סימטרי במרחב, דבר שיצר מבנים שעמדו בפני עצמם והיו מפוזרים במרחב. דבר שקיבל ביטוי באקרופוליס של אתונה. האקרופוליס, שבמרכזו נמצא הפרנתון, נבנה על הר כשבו מבנים שונים הפזורים בו ומשתלבים באופן הרמוני עם הטבע.
הרומאים, שאימצו את סגנון הארכיטקטורה היווני, שאפו להבליט את הקווים הסימטריים.
ספרות
הספרות של יוון העתיקה נוגעת לזו שנכתבה ביוונית עד המאה הרביעית אחרי הספירה. העולם הרחב והעמוק של הספרות היוונית מהווה נדבך מרכזי ומשמעותי המשפיע השפעה רחבה על הספרות כיום, כשכל רעיון או מוטיב ספרותי יש לו ביטוי בספרות היוונית העתיקה.
מטבח
המטבח ביוון העתיקה היה מאופיין בסגפנות למול הקושי בהפקה של מזון. קשיים אלו נבעו מהשטח שהיה בעייתי לחקלאות ומשיטות הגידול. המטבח ביוון התבסס על חיטה, שמן זית ויין.
מוזיקה
המוזיקה ביוון העתיקה הייתה מאופיינת בשימוש במדוסים על פי אטוס ופאטוס, מוזיקה חד קולית – יצירות שאינן מנוגנות על ידי נגנים רבים ובלי מספר זמרים, ללא מקצבים קבועים ותווים הכתובים באותיות. הקהל ביוון אהד מוזיקת פולחן לאפולו ודיוניסוס, מוזיקה לירית של זמרים נודדים, מוזיקה עממית ומוזיקת ליווי לתיאטרון.
אריסטו טען שמוזיקה שאיננה מנוגנת בצורה נכונה יכולה להביא לפגיעה באופי האדם, כשבאדם ישנם שני צדדים שונים שביניהם חייב להישמר איזון על מנת לקבל את "האדם המושלם". שני הצדדים הם הצד השכלי והמאוזן למול הצד הרגשי. פיתגורס קבע מספר כללים הנוגעים למוזיקה ואף הרכיב מספר מודוסים, כשכל מודוס מתאים לסוג של מוזיקה.
מורשת יוון העתיקה
רבדים רבים של יוון העתיקה השפיעו רבות על תרבותה של רומה העתיקה. אינטלקטואלים רומיים דוגמת ורגיליוס, הורטיוס, ויטרוביוס ועוד שקדו אודות הספרות, האמנות והמדע שהתפתח ביוון העתיקה וראו עצמם כממשיכי דרכם של היוונים בתחומים אלו. הרומים השתלטו על יוון באמצע המאה השנייה לפני הספירה כשיוון הופכת בעצם לרפובליקה רומית.
את תקופת יוון העתיקה נהוג לתארך עד עליית הנצרות ביוון, שיקום העיר ביזנטיון והפיכתה שמה לקונסטנטינופול על ידי הקיסר הרומי קונסטנטינוס. בתקופת הקיסרות הרומית נחשבה יוון לשערה המזרחי של האימפריה הרומית ובעלת השפעה רחבה על התרבות הרומית יוונית. השפה שדיברו הייתה לינגואה פרנקה וקשרי המסחר היו ענפים וטובים.
