דידימוטיכו הינה עיר יוונית הממוקמת ביחידה האזורית אברוס הנמצאת בתראקיה. שמה הקדום של העיר היה בעבר "דימוטיקה" בניב בולגרי ו"דמטוקה" בטורקית.
דידימוטיכו נמצאת כ-12 ק"מ מהגבול עם טורקיה והיא סמוכה לגדותיה של נהר המריצה שכינויו ביווני "אברוס". העיר ממוקמת על קו מסילת הרכבת בין סלוניקי לאיסטנבול. נכון לשנת 2011 התגוררו בעיר כ-19.5 אלף תושבים.
ההיסטוריה של דידימוטיכו
האזור בו נמצאת העיר יושב לראשונה בתקופת האבן החדשה, כשהעיר שימשה כעיר מפתח בתקופה ההלניסטית. דידימוטיכו נכבשה על ידי הרומאים, כשבתחילת המאה השנייה בנה הקיסר טראיאנוס עיר חדשה על גבי שתי גבעות שסבבו את העיר הישנה.
בתקופת ימי הביניים הייתה העיר ידועה בשווקים שבהן נמכרו תוצרים חקלאיים. בנוסף לכך, הייתה העיר כתחנת ביניים עבור ציידים מהאצולה השלטת. בזמן האימפריה הביזנטית בוצרה דידימוטיכו ואחרי 1261 כשקונסטנטינופול חזרה לשליטה של הביזנטים ובכך הפכה לעיר הביזנטית החשובה ביותר של תראקיה ומקדוניה.
בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה דידימוטיכו נכבשה מספר פעמים על ידי כוחות בולגריים. בזמן מלחמת האזרחים הביזנטית, שהתרחשה במאה ה-14, הפכה העיר לתקופה מסוימת למקום מושבם של קיסרים ביזנטיים. ב-1361 נכבשה העיר על ידי הסולטן מוראט הראשון שהיה שליטה של האימפריה העות'מנית. הסולטן באיזיט השני נולד בדידימוטיכו ב-1447. העיר, תחת הטורקים, שימשה כמרכז דתי משמעותי למסדר הבקטשיה.
ב-1912 בזמן מלחמת הבלקן הראשונה נכבשה דידימוטיכו על ידי צבא בולגריה, אך הוחזרה לטורקים עם סיום מלחמת הבלקן השנייה במסגרת הסכם בוקרשט בשנת 1913. דידימוטיכו הוצעה שוב לבולגרים על ידי מעצמות המרכז וזאת כהכרת תודה על הצטרפותה לאותן מעצמות עת מלחמת העולם הראשונה.
לאחר תבוסת הבולגרים הוכרה דידימוטיכו כשטח טורקי הכפוף לסכומי חוזה ניי שנחתמו בנובמבר 1919. באפריל 1941 העיר נכבשה על ידי הורמאכט ונחרבה עד היסוד בשל הפצצות כבדות.
בפברואר 2005 ניזוקה דידימוטיכו קשות כשנהר המריצה עלה על גדותיו.
הקהילה היהודית בעיר
תיעוד של קהילה יהודית רומניוטית קיים מסוף התקופה הביזנטית. המצבה העתיקה ביותר שאותרה בבית העלמין בעיר תוארכה לשנת 1456.
במאה ה-16 הגיעו לדידימוטיכו יהודים מגורשי ספרד וזאת בהזמנה של הסולטן באיזי השני. היהודים שהגיעו והיו בעלי מקצוע נקלטו היטב בעיר וחוו שגשוג והצלחה. הגעת היהודים הספרדים לעיר הביאה לשינוי בצביונה של הקהילה, אשר הפכה באופן הדרגתי מקהילה יהודית רומניוטית לקהילה יהודית ספרדית שבה הניב השולט הוא לדינו.
בזמן מלחמת הבלקן הראשונה נכבשה דידימוטיכו על ידי צבא ממלכת בולגריה. מקצתם של בני הקהילה היהודית נפגעו בזמן המלחמה ונזקים משמעותיים נגרמו לחנויות ובתים. לאחר סיום המלחמה חל משבר כלכלי חריף שפגע גם ביהודים רבים.
בראשית שנות ה-20 מנתה הקהילה היהודית בעיר כ-900 נפשות מתוך 12 אלף תושבי העיר. עם פרוץ מלחמת איטליה יוון מנתה הקהילה היהודית כ-1,000 תושבים.
באפריל 1941 פלשו כוחות גרמנים ליוון דרך בולגריה ויוגוסלביה, הביסו את הכוחות הבריטים שברחו לכריתים. הגרמנים חילקו את השטח הכבוש ביוון לשלושה אזורי שליטה. אזור אחד בשליטת גרמניה שכלל את מקדוניה המרכזית והמזרחית ואף את סלוניקי ודידימוטיכו. אזור שני היה בשליטת איטליה שכלל את אתונה, הפלופונס ושטחים נוספים בחוף המערבי של יוון. האזור השלישי היה תחת שליטה הבולגרים וכלל את שטחי תראקיה המערבית וחלק ממקדוניה המזרחית.
בזמן הקרבות ברחו חלק מהיהודים בעיר לשטח הטורקי, כשחלק מהם הצליח לזכות באשרות כניסה לארץ ישראל וזאת בסיוע של היוונים. עם זאת, אלו הוחזרו לשטח היווני תוך לחץ גרמני על הטורקים. ב-1942 נשלחו חלק מהיהודים בעיר לעבודות כפייה.
בסוף אפריל 1943 התקיימה אקציה בדידימוטיכו כשהיהודים רוכזו בשטח בית הכנסת בעיר. למחרת הועברו בני הקהילה לתחנת הרכבת, שם הועלו על רכבת משא שהובילה אותם במשך שלושה ימים לסלוניקי, שם שהו אותם יהודים מספר ימים ובמאי הועברו לרכבת נוספת שעברה ביוגוסלביה בדרך לאושוויץ. 33 יהודים מתוך 970 בני הקהילה שגורשו למחנות ההשמדה ניצלו.
ב-1948 מנתה הקהילה היהודית בדידימוטיכו 38 נפשות בלבד כשבשנת 1967 נשארו בעיר 21 יהודים.
