קוואלה הינה עיר נמל במחוז קוואלה אשר נמצא בחבל מזרח מקדוניה ותראקיה בצפון יוון. העיר נמצאת במפרץ קוואלה מול האי ת'אסוס.
העיר נמצאת בתוואי האגנטיה אודוס בין הערים סלוניקי ואלכסנדרופולי. בפאתי קוואלה ישנו נמל תעופה בינלאומי "אלכסנדר הגדול" וכן פועלות בו מעבורות לצרכי מסחר ותיירות.
משנת 1957 מתקיים בעיר בחודשי יולי עד ספטמבר פסטיבל מוזיקה ותיאטרון באמפיתיאטרון פיליפי. בעיר מספר מוזיאונים, כשבין היתר ניתן ליהנות מהמוזיאון הארכיאולוגי של קוואלה שהוקם ב-1934, מוזיאון הפולקלור ומוזיאון הטבק.
בנוסף למוזיאונים בעיר, מצויים מספר אתרים ארכיאולוגיים שחלקם עוד מהתקופה הביזנטית ואף אתר ארכיאולוגי בו אמת מים שהוקם בתחילת המאה ה-14, מצודה שהוקמה במאה ה-15 ואף ביתו של מוחמד עלי, שליטה של מצרים, שנמצא בעיר העתיקה.
קבוצת הכדורגל של קוואלה מתחרה בליגה היוונית העליונה כשאת משחקיה היא מקיימת באצטדיון העירוני שבו כ-10.5 אלף מקומות ישיבה. בעונת 2010/2011 סיימה קבוצת הכדורגל במקום השישי. בעיר גם קבוצת כדורסל "אנוסיס קוואלה" שלה אולם כדורסל בעל תפוסה של 1,500 מושבים.
בקוואלה שורר אקלים ים תיכוני. הטמפרטורה הממוצעת בעיר הינה כ-15.8 מעלות צלזיוס. ערכי הקיצון נעים משלוש מעלות צלזיוס בינואר ועד ל-29.7 מעלות בחודש יולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בעיר היא כ-403.2 מ"מ.
ההיסטוריה של קוואלה
במקום בו שוכנת העיר נוסד ישוב בשם "נאפוליס" במאה השישית לפני הספירה, עת עידן הממלכה התראקית. נאפוליס מרוחקת כ-14 ק"מ מעיר המחוז ההיסטורית פיליפי שהוקמה באמצע המאה הרביעית לפני הספירה.
במאה הראשונה לפני הספירה הפכה נאפוליס לחלק מפרובינציה רומית. לאחר פיצול האימפריה הרומית נשלט האזור תחת האימפריה הביזנטית והעיר כריסטופוליס הורחבה והפכה להיות זירת קרבות מול האימפריה הבולגרית הראשונה. ב-1185 פשטו נורמנים על האזור, כבשו את כריסטופוליס והעלו אותה באש.
בשנת 1387 נכבשה קוואלה על ידי העות'מנים תחת הנהגתו של הסולטן מוראט הראשון. הטורקים שלטו בעיר מעל 500 שנים. ב-1769 נולד בקוואלה מוחמד עלי, מכונן מצרים המודרנית.
זמן מלחמת הבלקן הראשונה כבשה ממלכת בולגריה את קוואלה ולאחר תבוסת הבולגרים במלחמת הבלקן השנייה העיר הועברה ליוונים במסגרת הסכם בוקרשט. באוגוסט 1916, במסגרת קרבות החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה, כבשו הבולגרים את קוואלה בעזרת הגרמנים, כשהבולגרים הם אלו השולטים בעיר עד תום המלחמה.
לאחר מלחמת יוון-טורקיה והחתימה על הסכם לוזאן התרחבה אוכלוסיית קוואלה באופן משמעותי וזאת למול טרנספר שבוצע בין היוונים והטורקים. הבולגרים מצידם, שאפו לשלוט באזור וזאת בכדי שיזכו לגישה ליום האגאי כחלק משאיפתם לכונן את "בולגריה הגדולה".
במרץ 1941 הצטרפו הבולגרים להסכם תלת צדדי עם הגרמנים, כשכוחות גרמניה מגיעים לאזור ללא כל התנגדות ומשתמשים בשטח כבסיס להכנעת היוונים בשאר השטחים. באפריל 1941 נמסר חבל תראקיה לבולגרים. באוקטובר 1944, לאחר שהצבא האדום כבש את בולגריה, הוחזרה קוואלה לשליטת היוונים.
בשנות ה-50 הורחב שטח העיר על ידי ייבוש שטחים ימיים. ב-1967 ברח לקוואלה המלך קונסטנטין השני לאחר הפיכה צבאית שבוצעה בממלכתו, תוך שהוא מנסה לארגן הפיכה נגדית.
ייסודה והתבססותה של הקהילה היהודית בקוואלה
בשנת 1526, עת שלטונו של הסולטן סולימאן הראשון, כבשו הטורקים את ממלכת הונגריה כשיהודים מהממלכה היגרו לשטחי הטורקים. ב-1529 היגעו מקצתם לקוואלה עצמה. בהמשך, היגרו לקוואלה יהודים ספרדים מסלוניקי ואדירנה וכן יהודים אשכנזים מבולגריה.
לקראת סוף המאה ה-16 מנתה הקהילה היהודית בעיר כ-500 נפשות, כשבעיר הוקמו כארבעה בתי כנסת. ב-1676 הייתה כמות היהודים כשליש מכלל האוכלוסייה בעיר.
במהלך המאה ה-18 אוכלוסיית היהודים בקוואלה החלה להצטמצם עקב דלילות במקורות הכנסה, מה שהוביל יהודים מהעיר להגר לערים מבוססות אחרות ביוון. במחצית השנייה של המאה ה-19 עברה העיר פיתוח רחב שכלל אף את הרחבת הנמל בעיר. פיתוח אשר הוביל משפחות יהודיות מסלוניקי לעבור לעיר.
בראשית המאה ה-20 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-230 משפחות שכללו יותר מאלף נפשות בעיר. ב-1913 מנו בני הקהילה היהודית בעיר בין 2,500 ל-3,200 תושבים. בעשור השני של אותה מאה הועסקו רבים מהקהילה בתעשיית הטבק. ב-1940 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-2,200 נפשות. בשנת 1948 התגוררו בעיר כ-42 יהודים. ב-1967 מנתה העיר כ-47 יהודים ובשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 לא נרשמו יהודים בעיר.
בפאתי קוואלה ישנו בית עלמין יהודי שתוחזק על ידי יצאי הקהילה של העיר שחיים בישראל ואף על ידי נציגי הקהילה היהודית ביוון. ב-2016 הוצבה בקוואלה אנדרטה לזכר יהודי העיר שנרצחו בתקופת מלחמת העולם השנייה, כששנה אחרי נוצתה האנדרטה ונגרם לה נזק משמעותי.
שואת היהודים בקוואלה
באפריל 1941 נכבשה יוון על ידי גרמניה כשאזור תראקיה, שכלל את העיר, הועבר לחזקת הבולגרים. מהיהודים בעיר נמנעה הזכות לאזרחות בולגרית כשעל אלכסנדר בלב, ראש הקומיסיון לענייני יהודים, הוטלה המשימה להביא לפתרון "בעיית היהודים". בפברואר 1943, במסגרת הסכם בין גרמניה לבולגריה, סוכם על שילוח של 12 אלף יהודי תראקיה ומקדוניה אל מחנות ההשמדה. בראשית מרץ 1943 מנתה העיר כ-1,471 יהודים.
במרץ 1943 נערכה אקציה ברחבי תראקיה וקוואלה. תחילה, ריכזו כוחות בולגרים את היהודים במחסני טבק בעיר. לאחר מספר ימים הועברו בני הקהילה על רכבות משא שנסעו במשך שלוש יממות לשטח בולגריה. רוב היהודים מהרכבות רוכזו בעיר בלגובגרד וחלקם בדופניצה. ראש עיריית קוואלה, שיפליאב, שלח מכתב תודה לפטר גברובסקי, שר הפנים הבולגרי, שבו הוא כותב כי "העיר קוואלה שוחררה מאלפיים פעילים של השוק השחור, מהשודדים הנצחיים של עמנו ואויבנו המושבעים".
לאחר שבועיים בבולגריה, הועלו היהודים על רכבות משא לכיוון העיר לום הסמוכה לנהר הדנובה, תוך שהחיילים הבולגרים מכים אותם. עובדי הכפייה היהודים בבולגריה עצמה, אשר הועסקו בעבודות כפייה של סלילת כבישים ומסילות ברזל לאורך תוואי הרכבת, רצו לאותם יהודים וזרקו לעברם מזון וביגוד. בנמל העיר לום הועברו היהודים לארבע מעבורות שהפליגו לכיוון העיר וינה. אחת מאותן מעברות הוטבעה, כשרבים גורסים כי הטבעתה נעשה על ידי כוחות גרמנים. משלושת המעברות הנותרות הועברו היהודים לרכבות משא לכיוון העיר קטוביץ ומשם למחנה טרבלינקה. ההערכה היא כי רק 20 מיהודי קוואלה ניצלו ממוות במחנות ההשמדה.