וולוס

וולוס הינה עיר נמל לחוף הים האגאי הממוקמת במרכז יוון. העיר משמשת כבירת מגנסיה בחבל תסליה, היא מהווה את שער הכניסה לאזור חצי האי ההרי פיליון והיא שוכנת כ-326 ק"מ צפונית מאתונה ו-215 ק"מ דרומית מסלוניקי.

מיקום העיר הוא על אם הדרך בין אתונה לסלוניקי. כך הפכה וולוס ליעד עבור פיתוח תעשייתי בעיקר בתחום הפלדה, הברזל והבטון. בנוסף לאלו קיים בעיר מכון מחקר טכנולוגי.

באמצעות הנמל בעיר מתקיים קשר עם האיים הסמוכים בעיקר על ידי מעבורות. וולוס מקושרת לכביש חוצה אירופה ה-75E ואף לכביש חוצה יוון 65E, כביש המקשר אותה לאיגומניצה. בעיר ישנה אף תחנת רכבת ממנה ניתן להגיע לכל חלקי המדינה.

ליד וולוס ממוקם נמל התעופה נאה אנכיאלוס המשרת את מרכז יוון.

אוכלוסיית וולוס נמצאת במגמת גידול מתונה והיא כוללת כ-65% מכלל התושבים במחוז מגנסיה. כ-33% מאוכלוסיית וולוס מקורה בצאצאי פליטים יוונים שהגיעו להתיישב בעיר בשנות ה-20 של המאה ה-20 מאסיה הקטנה.

בוולוס שורר אקלים ים תיכוני בעל מאפיינים מקצינים של אקלים ממוזג, בשל הרוחות המגיעות מכיוון הר פיליון. הטמפרטורה הממוצעת בינואר היא כשבע מעלות צלזיוס ועד כ-26 מעלות צלזיוס ביולי.

ההיסטוריה של וולוס

ראשית ההתיישבות באזור העיר מתוארכת לתקופת האבן החדשה. באותו אזור התגלו שרידים ארכיאולוגיים גם מתקופת הממלכה התראקית ויוון העתיקה.

בזמן המאה הראשונה לפני הספירה, נכבש האזור על ידי הרומאים כשבהמשך, עם פיצול האימפריה הרומית, עבר האזור לחזקת האימפריה הביזנטית. בתעודות ביזנטיות מהמאה ה-14 מכונה העיר "גולוס" המהווה שיבוש של השם המיקני "לולקוס", שהיא העיר העתיקה שהייתה ממוקמת בסמוך לוולוס.

במאה ה-14 נכבשה העיר על ידי האימפריה העות'מנית ובכך הפכה לחלק מפלך רומליה. וולוס הייתה לזירת קרבות בזמן מלחמת העצמאות היוונית, כשעל בסיס אמנת קונסטנטינופול בשנת 1832 היא נשארה בחזקת הטורקים.

הישוב העירוני המודרני של וולוס החל להתפתח בשנת 1841. ב-1881 עברה וולוס לחזקתה של ממלכת יוון. בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 מנתה העיר וולוס כ-30 אלף תושבים, כשבתוך אותו עשור הספיקה לגדול לכדי 50 אלף תושבים.

באפריל 1941, עת מלחמת העולם השנייה, פלשו בגרמנים ליוון דרך בולגריה וממלכת יוגוסלביה ולאחר כיבושה חילקו את השטח היווני לשלושה אזורי שליטה – אזור בשליטה גרמני שכלל את מקדוניה המרכזית והמזרחית ובתוכו את סלוניקי וכריתים, אזור בשליטת האיטלקים שכלל את אתונה, הפלופונוס, שטחים בחוף המערבי ואף את וולוס עצמה. האזור השלישי הייתה בשליטה בולגרית וכלל את שטחי תראקיה המערבית ומקדוניה המזרחית.

עם שחרורה של יוון משלטונם של הגרמנים, באוקטובר 1944, הוחזרה וולוס לשליטה של היוונים.

באפריל 1955 ארע רעש אדמה עז שהחריב חלקים רבים בעיר. לאחר יומיים פקד את העיר רעש משנה שהביא לחורבן כללי של העיר. לאחר מספר חודשים הוצפה וולוס מה שהביא לעיכוב בשיקומה.

באוקטובר 2006 הציף נהר הפליון את אזור העיר והביא לנזקים ל-20% מהבתים בעיר, כמו גם לחקלאות באזור העיר.

בוולוס נולדו הצייר ג'ורג'ו דה קירקו והמלחין ואנגליס. על פי המיתולוגיה היוונית נולדו בוולוס גם יאסון וכיירון.

הקהילה היהודית בוולוס

ראשוני היהודים שהגיעו לוולוס היו כפי הנראה יהודים רומניוטים. מנגד, ישנם מקורות המציינים שיהודים ישבו באזור עוד מתקופת החשמונאים, מה שהופך את הקהילה היהודית במקום לאחת הקהילות העתיקות בכל יוון.

בנימין מטודלה שעבר בעיר במאה ה-12 ציין כי בוולוס התגוררו באותה עת כ-400 משפחות יהודיות, כשעם הגעת יהודים שגורשו מספרד החלה הקהילה לשנות צביונה לקהילה יהודית ספרדית עם מאפיינים רומניוטים.

תהליך הדעיכה של האימפריה העות'מנית, שכלל אף סכסוכים אזוריים ומשבר כלכלי, הביא להגירת יהודים מוולוס לסלוניקי, איסטנבול ולארץ ישראל. בראשית המאה ה-19 נותרו בוולוס משפחות ספורות בלבד. לאחר מלחמת העצמאות היוונית הגיע זרם של פליטים יהודים מהפלופונז, כשחלק מהם מתיישב בעיר והביא לכך שבשנת 1850 מנתה העיר כ-35 משפחות יהודיות.

בשנת 1864 הוקם בוולוס בית ספר יהודי בחסותה של אגודת אליאנס, כשב-1865 הוקם בעיר גם בית כנסת. רב הקהילה בעיר היה משה שמעון פסח שכיהן בשנים 1892-1955. ב-1894 דאג פסח להקים ישיבה בעיר ואף סייע ברווחת בניה בעיר. ב-1939 זכה הרב הראשי לאות הוקרה מיוחדת ממלך יוון גאורגיוס השני. בשנות ה-30 הוקמו בעיר אגודות נוער וספורט.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה בוולוס 882 נפשות. העיר הייתה חלק מחבל תסליה ועל כן הייתה תחת שליטת האיטלקים. באוקטובר 1943, לאחר כניעת האיטלקים, נכנסו כוחות גרמנים לאזור ולעיר והחלו לרדוף יהודים. מנגד, רב העיר ופעילים בקהילה דאגו לשלוח יהודים לישובים מבודדים.

746 מתוך 882 היהודים בוולוס ברחו לישובים בהרים והוסתרו בעזרת מקומיים. 136 בני הקהילה הנותרים נתפסו ונעצרו ובמרץ 1944 שולחו יחד עם יהודי לאריסה לטרבלינקה ואושוויץ. בין אלו שנשלחו ומצאו את מותם היו בניו ורעייתו של רב הקהילה.

אחד מסיפורי הצלת היהודים על ידי מקומיים הוא סיפור ההצלה על ידי בני הזוג מריה ואפוסטולוס ווליוטיס. הזוג הציל את משפחת חכים על ידי הסתרתם בבית אריזה שהיה בבעלותם. הזוג הוכר ב-2016 כחסידי אומות העולם.

לאחר מלחמת העולם השנייה היגרו יהודים רבים לאתונה ולישראל. כ-300 מהיהודים בוולוס והרב הראשי עצמו שבו לגור בעיר ועסקו רבות בשיקום מוסדות הקהילה ובית הכנסת שחרב.

ב-1955 נפגעה הקהילה מרעש האדמה שפקד את העיר והחריב חלק מבתי הקהילה ואף את בית הכנסת שבה. לאחר רעש האדמה רבים מהיהודים בעיר היגרו לארה"ב.

בראשית המאה ה-21 התגוררו בעיר כ-150 נפשות. על בית העלמין היהודי בוולוס אחראים אנשי הקהילה המפעילה גם את בית הכנסת והמרכז הקהילתי. לאחר מבצע "עופרת יצוקה" קרו אירועים אנטישמיים ביוון ואף בעיר עצמה. על קירות בית הכנסת רוססו כתובות וראש הקהילה אף ספג איומים בטלפון.