הדגל הלאומי של יוון מורכב מתשעה פסים אופקיים שווים בצבעי לבן וכחול לסירוגין. בפינה העליונה ישנו ריבוע כחול ובתוכו צלב לבן. הצלב מסמל את הדת הרשמית במדינה – הנצרות האורתודוכסית. תשעת הפסים מסמלים את כל אחת מתשע ההברות של המוטו הלאומי ביוונית של יוון – "חופש או מוות". הצבע הכחול בדגל מסמל את הים והשמיים והלבן את טוהר לוחמי החירות של יוון.
בתחילתה של המאה ה-19 התבסס דגל יוון אך ורק על צלב כחול בלבד. בשנות העשרים של המאה ה-19 שונה הדגל למערך צבעים של כחול ולבן, כשעיצובו הושפע מעיצוב דגל ארה"ב. עד 1978 שימש הדגל הנוכחי של יוון כדגל נוסף, לדגל שעליו היה צלב לבן על רקע כחול.
ההיסטוריה של דגל יוון
כרזות ודגלים על צלב היו בשימוש עוד בתקופתו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון אשר פעל רבות לקידום הנצרות ברחבי האימפריה הרומית.
לאחר כיבושה של האימפריה הביזנטית על ידי העות'מנים שימשו דגלים עם צלב אצל היוונים בתקופות שונות ובמיוחד בעת משברים ומהומות. במאה ה-17 וה-18 בהם היו שירי עם, עולה גם כי באותה עת היו גם כרזות ודגלים עם סמלי צלב.
שימוש בדגל עם צלב לבן על רקע כחול נעשה על ידי הצי היווני בראשות יאניס סטתאס בשנת 1807. הדגל אף הונף במנזר אוונג'ליסטריה בסקיאתוס ב-1807. מנזר בו התכנסו מפקדי מליציות יווניות על מנת לתכנן צעדיהם כנגד הטורקים למען שחרור יוון מידם, כשהשבעתם נעשית תחת אותו דגל.
מלחמת העצמאות של היוונים כנגד הטורקים פרצה במרץ 1821. בשנה הראשונה לאותה מהפכה לא היה מושל אחד וכל גוף צבאי של היוונים נשא דגל משלו. דגלי המהפכה של האיים היו בעלי שלושה צבעים של לבן-שחור-אדום ובהם סמלי אגודת הידידות. המליציות היווניות נשאו בדגלם צלב עם קדושים או ציור של נשר דו ראשי, כשכפריים התקוממנו תחת דגלי הכנסייה שלהם בקהילה בה חיו.
בינואר 1822 נציגי האומה, בעלי תפקידים ונציגי קבוצות יווניות התכנסו כולם באפידאורוס והכריזו על הקמתה של ישות פוליטית עצמאית של האומה היוונית. אספה שנרשמה כ"האספה הלאומית ההלנית הראשונה" שבה נקבע חוק הממשל הזמני שהיווה בעצם את החוקה הראשונה של יוון, כשבאותה חוקה נקבעו צבעי הדגל – כחול ולבן. לאחר ההחלטה אודות הדגל נוצרו בצי היוונים מספר וריאציות שונות שלו.
מאז מרץ 1822 עבר דגל יוון מספר שינויים שחלקם שיקפו את שינויי החוקה והפוליטיקה במדינה עצמה.
ביולי 1828 החליט יואניס קפודיסטריאס, מושל יוון, להתאים בין דגל צי הסוחר היווני לזה של חיל הים וזאת למול הכרתו של הצי הסוחר במאבק לעצמאותה של יוון.
בצו מלכותי באפריל 1833 הסדיר מלך יוון, אותון, את נושא הדגלים הימיים במדינה.
באפריל 1841 הוסדרו פרטי ייצור הדגלים בחיל הים היווני כמו גם ממדיו.
בצו מלכותי באוגוסט 1858 הוסדר השימוש בסמלים השונים בדגל היווני, אודות מידות הדגל והפרופורציות.
בדצמבר 1863 הוציא מלך יוון, גאורגיוס הראשון, צו נוסף המגדיר את צורת הדגל והפרופורציה של דגל המלוכה הראשי ובו התווסף הכתר המלכותי למרכז הצלב. בספטמבר 1867 צו מלכותי נוסף הגדיר את המידות המדויקות של הדגל.
במאי 1914 יצא צו מלכותי חדש בו הנחייה כי אזרחי יוון יניפו דגל הזהה לדגל הימי ללא סמל המלכות או כל סמל אחר נוסף.
בשנת 1924 הודח מלך יוון ובמרץ בוטל סמל הכתר מכל הדגלים. ב-1935, עם קביעת יוון כדמוקרטיה מלכותית, הוחזר הכתר לדגל המדינה.
באפריל 1967 לאחר הפיכת החונטה הצבאית ביוון והדחתו של המלך הוסר שוב הכתר מהדגל. ב-1969 בוטל דגל היבשה ונקבע כי דגל הצי היווני הוא דגל המדינה. בקיץ של אותה שנה נקבע כי צבעי הדגל צריכים להיות בצבע "סטנדרטי" הזהה לדגל המונף בכל יחידה ממשלתית והם נראו מעט כהים יותר לעומת הדגלים הקודמים.
נפילת החונטה הצבאית ביוון בשנת 1974, חוקק במדינה חוק שהסדיר את פרטי צורת הדגל וממדיו. בהמשך שנות ה-70 יצאו מספר חוקים נוספים שהתייחסו לממדיות הדגל, היחסיות שלו ואף לצבע התורן (לבן שבקצהו צלב לבן).
הצלב בדגל יוון היה הסמל שאיחד את כל היוונים ברחבי העולם והיה לזה שזיהה אותם עם הנצרות האורתודוכסית וכמובן להבדלים מהטורקים. הכנסייה הנוצרית, בשנותיה הקשות של ההלניזם המשועבד, הייתה לנקודה מוצא ותקווה עבור יוונים רבים.
הצבע הכחול-לבן בדגל יוון, מסמל, כאמור, את השמיים והים המקיפים מכל עבר את המדינה. גרסה נוספת טוענת שהצבע הלבן מסמל את טוהר המהפכה היוונית והכחול מייצג את הכוח השמיימי אשר פעל להגן על לוחמי החופש של יוון. במהפכה היוונית הוגדרו הצבעים כ"צדק ואמונה בכחול, מוסר מטוהר ובורות לבנה של מטרה".
פירוש רחב יותר טוען שהלבן אף מסמל את ההרים המושלגים של המדינה והכחול את העם היווני עצמו. המקור לשני הצבעים מגיע מהעת העתיקה של יוון הקלאסית כשהלבן והכחול היו צבעי הרעלה של האלה אתנה.
ניקולס זפיריו טוען כל הכחול היה הסימן של כוחותיו של אלכסנדר מוקדון. הכחול לבן היה גם הדגל של האימפריה הביזנטית בתקופת קיסרי האימפריה הביזנטית במאה התשיעית עד המאה ה-11, בתקופת שושלת הקיסרים במאות ה-13-15 ואף בצבעי כס הפטריארך האקמוני בקונסטנטינופל.
בנושא הפסים הכחולים לבנים בדגל יוון יש טוענים שהיה קודם כל רצון להימנע מצבעי אדום וירוק – צבעים המזדהים עם האסלאם והאימפריה העות'מנית. תיאוריה נפוצה יותר, שהוזכרה כאן קודם, טוענת שריבוי הפסים מסמלות את הברות הביטוי ביוונית "חופש או מוות". גרסה שלישית טוענת שמקור הפסים הוא מדגל האחים קלרגיס – צאצאיו של הקיסר הביזנטי ניקיפורוס פוקאס.
החג הלאומי לדגלה של יוון מתקיים בכל 27 לאוקטובר. הדגל מונף בתאריך זה על ידי אזרחי המדינה ומסמל אף את ערב יום השנה לפתיחת מלחמת העולם השנייה ביוון עצמה, כשצבא איטליה תקף את היוונים.