קינארוס Kinaros – פנינה נסתרת באגאי: האי היווני שבו חיה רק אישה אחת
דמיינו לעצמכם רגע של ירידה מסירה קטנה אל תוך שקט מוחלט, על רצועת אדמה סלעית שכמעט נשכחה מהזמן. זהו קינארוס (Kinaros), אי זעיר בגודל של 4.5 קמ"ר בלבד, השוכן בין הארכיפלגים של הקיקלאדים והדודקנזים. שמו של האי מגיע מהמילה היוונית "kinara" שפירושה ארטישוק – רמז לשפע הארטישוקים הבר שצמחו כאן בעבר. סופרים עתיקים כמו פליניוס ואתנאיוס אף הזכירו את הצוק הזה בכתביהם הגיאוגרפיים.
לאחר מאות שנים תחת שלטון עות'מאני ולאחר מכן איטלקי, קינארוס הצטרף סופית ליוון המודרנית ב-9 בינואר 1948. אך גם היום, האי כמעט ריק מאדם. פעם חיו כאן כמה משפחות חקלאיות, אבל במפקד של 2011 נרשמו באי רק שני תושבים – זוג יווני שחזר מאוסטרליה כדי לגדל עיזים. כיום נותרה רק תושבת אחת.
העבר הנטוש והשומרת האחרונה של האי
לפני עשרות שנים, קינארוס תמך בכפר זעיר. המקומיים זוכרים "חצי תריסר בתים" שנצמדו למדרונותיו לפני שקשיים כלכליים רוקנו את האי. כעת חורבות האבן שלהם כורעות בין השיחים. החוליה החיה האחרונה לאותו כפר היא הגברת איריני "ריניו" קצוטורכיס (Irini "Rinio" Katsotourhis).
ריניו נולדה להורים מקינארוס באי הסמוך אמורגוס (Amorgos) בשנת 1945, והובאה לקינארוס כתינוקת. לאחר שנים בחו"ל בדרווין שבאוסטרליה, ריניו ובעלה חזרו בשנת 2000 כדי לבנות מחדש את הבקתה של משפחתה ולהגשים את משאלתו האחרונה של אביה. "זה הבית שלי ויש לי אחריות לשמור עליו," אמרה לכתב כשהתיישבה כאן. במובן הזה היא הפכה לשומרת היחידה של האי.
לבד מאז 2013, ריניו גרה כעת עם בנה בבית מסויד לבן יחיד ליד הנמל. כל בוקר היא מניפה את דגל יוון ומורידה אותו בשקיעה, כמו בכל אי יווני אחר. ביתה מופעל רק על ידי פאנלים סולאריים; אין מים זורמים או ביוב – ואין רשת טלפון מלבד קו לוויין יחיד. במזג אוויר טוב, סירה שבועית מאמורגוס מביאה אספקה, אך במהלך סערות החורף אפילו הקשר הזה יכול להינתק. "כשיש סערה, היא עלולה לא לראות בן אדם אחר במשך חודשים," ציין אחד המבקרים. עם רק הכלבים, העיזים והתרנגולות שלה לחברה, ריניו הפכה את הבידוד של קינארוס לדרך חיים.
נוף פראי וחיות בר שקטות
קינארוס יפה באופן עז. קו החוף שלו מחוספס; מפרץ פניגוס (Pnigos Bay), נקודת הנחיתה היחידה, הוא מפרצון צר שצוקיו "נראים כמו פיורד". בפנים הארץ האדמה עולה בתלילות לפסגה של 296 מטר, כולה אדמה ואבן מולבנות שמש. "שום דבר אחר לא גדל כאן יותר – השמש שורפת הכל," מציינת ריניו. למעשה, מלבד עץ חרוב בודד, כמה שיחי תאנה מרופטים וצברים, וכמה גפנים נאבקות, המדרונות בעצם חשופים.
החיות של האי
האי אכן מארח מנגריה עמידה:
- כ-200 עיזים וכבשים שסורקות כל עלה דשא
- לול קטן של תרנגולות
- כלב נאמן
תיירים מומלצים להגיע מוכנים לחלוטין: אין כאן חנויות או בתי קפה, כך שהמבקרים חייבים להביא קרם הגנה, כובעים וכל האוכל והמים איתם.
חשיבות אקולוגית ושמורת טבע
למרות השממה, קינארוס משמעותי מבחינה אקולוגית. הוא שוכן בתוך אזור מוגן של האיחוד האירופי Natura 2000 (יחד עם לביתה הסמוכה וצפון אמורגוס) בדיוק בגלל עופות הים שלו. הצוקים מארחים מושבות רבייה של שחפי אודואן נדירים (שחפי אגאי) ובזי אלאונורה. במזג אוויר בהיר אפשר לעתים קרובות לזהות להקות מסתחררות מול החוף או בזים קטנים חולפים מעל הסלעים.
מתחת לגלים, מים כחולים קריסטליים מסתירים כרי פוסידוניה ואפילו ספינות טרופות עתיקות. מתנדבים סביבתיים מדווחים שאפילו כאן במרוחק, פסולת פלסטיק נסחפת לחוף: בניקוי אחרון הם גררו רשתות, פחיות וזבל אחר מהחוף וקרקעית הים של קינארוס. תזכורות כאלה מדגישות עד כמה שבריים יכולים להיות אפילו איים מרוחקים.
טיולים, חורבות והרהורים באי
חקירת קינארוס היא הרפתקה אינטימית. שביל צר מתפתל מהרציף דרך גבעות ריחניות קורנית. לאורך הדרך עוברים ליד הקפלה הביזנטית הזעירה של אגיוס גאורגיוס (Agios Georgios) – שנבנתה ב-1878 על ידי סבא רבא של ריניו עצמה – שם היא עדיין מדליקה נר כל כמה ימים ליקיריה האבודים. לא רחוק מעל ניצבת אנדרטה פשוטה לשלושה קציני חיל הים היווני שמתו כאן בהתרסקות מסוק ב-2016.
בפסגה, הנוף נפתח על כחול אינסופי: סלעים אחרים כמו לביתה (Levitha) ונימוס (Nimos) מנקדים את הים, וביום בהיר אפילו כרתים הרחוקה מנצנצת באופק.
חוויית המפגש עם ריניו
למטה בכפר, אפשר לפגוש את ריניו מטפלת בעיזים או מבשלת. היא עשויה להציע כוס תה או צלחת מתבשיל העיזים המפורסם שלה – ה"מסעדה" היחידה שתמצאו בקינארוס. כשהערב יורד, מטיילים מתאספים לעתים קרובות ליד הנמל הקטן לצפות בשמש שוקעת. בחודשי הקיץ, שיטי פרטיים מאמורגוס כוללים לפעמים את קינארוס כתחנה, ומציגים אותו כחוויית "רובינזון קרוזו" של יופי בודד. אבל רוב המבקרים מגיעים בסירות שכר קטנות או יאכטות פרטיות, ומבלים כאן רק יום. בשקט שומעים רק את הגלים, פעמוני העיזים – וכפי שכתב עיתונאי אחד בצורה נוגעת ללב, הד צחוקה של ריניו על פני האי הריק.
איך להגיע לקינארוס: רק בסירה ותלוי במזג האוויר
לקינארוס אין מעבורות מתוזמנות או נמלים; להגיע אליו אומר לשכור כלי שיט או להצטרף לסיור זודיאק קטן. נקודת היציאה הרגילה היא אמורגוס (מהנמלים של קטפולה [Katapola] או אגיאלי [Aegiali]), אם כי במזג אוויר קייצי רגוע אפשר גם לנסות טיול ארוך יותר מלרוס (Leros) או קלימנוס (Kalymnos).
אפשרויות הגעה מעשיות
| סוג ההגעה | משך ההפלגה | נקודת יציאה | הערות |
|---|---|---|---|
| סירת מהירות | כ-2 שעות | אמורגוס | האופציה הנפוצה ביותר |
| יאכטה פרטית | משתנה | לרוס/קלימנוס | למטיילים עצמאיים |
| סיור זודיאק מאורגן | 2-3 שעות | אמורגוס | כולל עצירות נוספות |
| שיט אקולוגי | יום שלם | אמורגוס | משלב ביקור בלביתה |
חשוב ביותר, המבקרים חייבים לתזמן את ביקורם: אפילו בקיץ רוחות מלטמי חזקות יכולות להפוך את הנמל הקטן לבלתי עביר. קברניטים יבטלו את הטיול אם הרוחות עולות על מתונות (Beaufort 3). כשהתנאים טובים, המסע מאמורגוס הוא כשעתיים בסירת מהירות. ברציף, המבקרים יורדים על מזח בטון צר – לעתים קרובות הסימן היחיד לידי אדם על החוף הפראי הזה.
טיפים מעשיים למבקרים
ציוד חובה להביא:
- מים בכמות מספקת (אין מקור מים מתוקים באי)
- אוכל וחטיפים לכל היום
- הגנה מהשמש (קרם הגנה, כובע, משקפיים)
- טלפון לווייני (אין קליטה סלולרית כלל)
- ציוד צילום (הנופים מרהיבים)
- נעלי הליכה נוחות
אין רשת חשמל או אות טלפון (למעשה, ריניו פעם סיפרה לעיתון Kathimerini שהיא מתקשרת רק באמצעות טלפון לוויין), ואין מים מתוקים מלבד מה שרועת העיזים שומרת או אוספת. באי אין לינה או שירותים כלשהם. הלינה היחידה בסביבה היא חזרה לאיים הגדולים.
אופציית לינה קרובה
סקרנות מעניינת: רק 12 ק"מ צפונית לקינארוס שוכן לביתה הזעיר – אי כמעט נטוש נוסף. התושבים המעטים של לביתה מנהלים טברנה בסיסית מאוד עם כמה שולחנות, והם אפילו מאפשרים למטיילים הרפתקנים לחנות או לישון שם. אבל מלבד זאת, כל לינה אחרי קינארוס חייבת להיות באמורגוס או בשכן גדול אחר.
קיימות והמוצב האחרון
קינארוס היום הוא סמל גם לחוסן אנושי וגם לפגיעות. תושבתו היחידה, הנקראת לעתים קרובות "הגברת של קינארוס", נתפסת כאקריטאס מודרנית – שומרת גבול של החוף המזרחי ביותר של יוון. המדינה ואפילו קבוצות פרטיות הבטיחו תמיכה: ב-2018 התאחדות היזמים ההלנית "אימצה" את הגברת ריניו כדי לסייע בכיסוי הוצאותיה (הדיונים נמשכים על מתן פנסיה ואספקה לגידול עיזים).
בינתיים שומרי הסביבה מדגישים שכל מבקר חייב להיות שומר של האי, לא רק תייר. הזבל שנסחף לחוף הוא סיפור אזהרה: אפילו באחד הכתמים המרוחקים ביותר של יוון, "מבקרים רשלניים" יכולים להשאיר חותם.
סיכום: חוויה נדירה של בדידות ויופי
עם זאת, עבור המטייל המבחין, יום בקינארוס מציע משהו נדיר: זמן לנשום היסטוריה ובדידות. אין מוזיאונים או סיורים, רק הקצב העדין של חיים שחיים קרוב לקצה הטבע. כשהיום מסתיים, המבקרים מלווים לעתים קרובות את הגברת ריניו למזח, נופפים לשלום. היא באופן מסורתי מנופפת בחזרה עם מטפחת פסים – מחווה שנראית כמציירת את רוח האי הזה על האופק.
ברגע הזה, מבינים מדוע הכרוניקאים המעטים של האי כותבים שקינארוס, כה קטן על המפה, הוא "יותר מסתם טיפה באוקיינוס; הוא חתיכה תוססת של יוון".
