אי וידו: גן עדן קטן עם היסטוריה מרתקת בקורפו

פנינה ירוקה במרחק נסיעה קצרה מקורפו

כשעולים על המעבורת מהנמל הישן של קורפו, צללית דקה של אי וידו (Vido Island) מגיחה מתוך האובך היוני. אי ירוק זעיר במרחק של 1.2 קילומטרים בלבד מנמל העיר, וידו נראה במבט ראשון כמו כל איון שקט מכוסה אורנים. אך ככל שמתקרבים, ניחוח המלח ואורני האלפו מתחזק, ותחושה של משהו חגיגי מרחפת ברוח החמה. מול המים הכחולים הקריסטליים, חופי חלוקים לבנים מקיפים גבעות ירוקות תחת שמיים בהירים. ברגע זה אתם יודעים שמצאתם "גן עדן טבעי קטן עם עבר סוער".

האי אינו מיושב למעט מחנה קיץ וטברנה אחת, והבדידות שלו תחת שמש הצהריים יוצרת אווירה כמעט קדושה. הצלילים היחידים הם שכשוך הגלים העדין וציוץ מזדמן של פסיונים המסתתרים בין השיחים.

זיכרון על החוף – המורשת הסרבית

בשבילים השקטים של וידו, ההיסטוריה הותירה חותם בל יימחה. בשנים 1915-1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הצבא הסרבי הנסוג הגיע לכאן מותש וחולה. וידו הפך לבית חולים עזר ולמחנה הסגר, ואלפים נטמנו לאורך חופיו ובים. האדמה הסלעית לא יכלה להכיל את כולם. "בשל השטח הקטן של האי והקרקע הסלעית שלו", כל כך רבים מתו עד שהפצועים נאלצו להוריד את חבריהם לים, משוקללים באבנים, במה שהסרבים מכנים Plava Grobnica – "קבר הים הכחול".

כיום ניצב מאוזוליאום מגרניט ממש ליד השביל הראשי, הצלב הלבן שלו ושער האבן המגולף משמשים כשומר דומם תחת אורנים גבוהים. בפנים נחות עצמותיהם של כ-2,764 חיילים סרבים שנספו כאן. רק 1,232 מהם ידועים בשמם, השאר מוכרים לנצח רק לים ולכוכבים.

האנדרטה – מקום של זיכרון והוקרה

בסמוך, לוחות שיש מתעדים את הקרבן של אומה שלמה. קירות האנדרטה מוקפים בדגלי יוון וסרביה המתנופפים, תזכורת חיה להכרת תודה וצער השזורים זה בזה. הרחבה הצנועה הזו – מזבח של לוחות ברונזה בלויים – הוקמה על ידי הסרבים בשנות ה-30 כ"אנדרטה של הכרת תודה לאומה היוונית". באור הצהריים החם, אתם יכולים להרגיש את לוחות הברונזה מתחממים תחת קצות אצבעותיכם כשאתם קוראים שמות ופסוקים. בכל משב רוח, הדגלים לוחשים את השבועה של שתי מדינות הקשורות לנצח באירועים העצובים הללו.

יופי פראי ולחישת האורנים

הרחק מהאנדרטאות, הצד הטבעי של וידו תופס את השליטה. האי הזעיר הוא כיום שמורת טבע מוגנת, והאדמה שלו הפכה שוב לירוקה באיטיות. יערות צפופים של ברושים ואורני אלפו (Aleppo Pine) מכסים את הגבעות, נושמים שרפים עשירים לאוויר. באביב, הגבעות יהיו מבושמות בעשבי תיבול ופרחי בר; אפילו עכשיו בקיץ מריחים רוזמרין וטימין מתחת לרגליים.

פסיונים מרשרשים בין השיחים; טווסים, שהובאו לכאן לפני זמן רב, נשמעים לעתים קרובות קוראים גבוה בעצים. משפחה של ארנבים רצה על פניכם, לא מפחדת ממבקרים – ואכן, הפולקלור המקומי מזהיר שעיזים מאולפות שוטטו פעם בחופשיות גם כאן.

שבילי הליכה ונקודות תצפית

שבילים מסומנים היטב מקיפים את היקף האי. המעגל כולו הוא בקושי שני קילומטרים, שטוח וקל, אך כל עיקול חושף תמונה חדשה:

• מפרץ סלעי עם מים נוצצים
• ספסל מגולף מעץ תחת ענף מוצל
• כתם של שיחים מוארי שמש מלאים בצרצרים

שולחנות פיקניק מעץ הוצבו בנקודות תצפית אידיליות. כאן אתם יכולים לשבת עם משקה קר מהמעבורת ולתת לאור השמש לרקוד על המים, צופים במעבורות באות והולכות. מקטע חוף אחד למשנהו, הנוף מתחלף בין ים אינסופי לביצורי העיר קורפו הרחוקים – אותם חומות שלפני 2,000 שנה התנשאו מעל סוחרים שניווטו במיצרים האלה.

חופים ושקיעות מרהיבות

לשחייה, יש לכם בחירה בין שני חופים קטנים. במפרץ הצפוני, חלוקים חיוורים יורדים בעדינות לרדודים קריסטליים; בחוף הנגדי יש חול גס יותר ואבנים חלקות יותר. המים צלולים וכחולים להפליא – לפעמים נקראים ספיר יוני – ואפילו באחר צהריים חם הם מרגישים קרירים ורעננים באופן מפתיע. מבקרים רבים פשוט צפים כאן, נותנים לשמש לחמם את גבם בזמן שהרוח הריחנית באורנים לוחשת.

מפרצים נסתרים וחורבות עתיקות

לאורך החוף ישנם מפרצים נסתרים, נגישים על ידי טיפוס בשבילים קצרים, כל אחד מציע פינה פרטית להשתזפות. כשאתם משוטטים בין החופים, אתם עלולים להיתקל בהריסות של חומות מבצר ישנות. אלה הם שרידי מבצר שולנבורג (Fort Schulenburg) ויורשיו – שהיו פעם עמוד השדרה ההגנתי של האי, שנהרסו ב-1864. כעת הם נראים עתיקים כמו שהם, מכוסים בקיסוס. הם ממסגרים את החופים כמו חורבת תיאטרון, תזכורת נוקבת לעברו הצבאי של וידו.

טברנת מניוס – טעם אותנטי של קורפו

אחרי יום של חקירה, זה פינוק למצוא את בית הקפה הקטן ברציף, טברנת מניוס (Menios Taverna). קיוסק עץ פשוט וישיבה תחת שמשיות, הוא מגיש בירה קרה, קפה יווני וארוחות קלות. משפחה מקומית ידידותית מנהלת אותו, עם נוף ישר אל נמל קורפו והיבשת שמעבר.

אתם יכולים להזמין צלחות מלאות של:

• זיתים מקומיים
• גבינות יווניות
• קלמרי בלימון – טעם קורפו על צלחת

כשהשמיים בוערים בזהב, השתקפותם נמרחת על פני המים של וידו. דייגים אורזים את השלל שלהם; הצליל היחיד הוא צלצול הכוסות ופעמוני הכנסייה הרחוקים של העיר קורפו.

מידע מעשי למבקרים

הגעה לאי וידו

הנסיעה לוידו פשוטה ונוחה. סירות יוצאות מהנמל הישן של קורפו (ליד תחנת הדלק BP) בערך כל 15 דקות מהבוקר עד הערב. בחודשי הקיץ השירות פועל אפילו בתדירות גבוהה יותר, עד 17 הלוך ושוב ביום. ההפלגה של 10 דקות אינה יקרה – כ-3 יורו הלוך ושוב (נכון ל-2022) – וילדים, קשישים וכמה קבוצות מקומיות נוסעים לעתים קרובות בחינם או בהנחה.

טבלת מידע חיוני

מתקנים באי

וידו מציע מתקנים בסיסיים בלבד:

• בית קפה/טברנה אחת ברציף
• שירותים ציבוריים ליד הרציף
• אין חנויות או כספומטים – הביאו מזומן, מים וחטיפים
• שני חופים קטנים לשחייה והשתזפות
• שולחנות פיקניק פזורים בין האורנים

תקנות ושמירה על הטבע

וידו הוא שמורת טבע מוגנת, לכן:

• אסור לאסוף צדפים או להפריע לפסיונים והארנבים
• קמפינג ומדורות אסורים למעט באזור המחנה העירוני הרשמי
• האי נסגר אחרי רדת החשיכה
• חובה לעזוב עם המעבורת האחרונה

העונה המומלצת לביקור

סוף האביב עד תחילת הסתיו היא התקופה הטובה ביותר, כשהסירה פועלת באופן סדיר ומזג האוויר חם. הבקרים ואחר הצהריים המאוחרים יפים במיוחד – האור רך, הקהל (אם כי מועט בכל מקרה) דליל ביותר, והשבילים המוצלים באורנים קרירים וריחניים.

בקיץ יכול להיות חם, אז כובע, קרם הגנה והרבה מים חיוניים.

סיכום – אי של סיפורים וטבע

בסוף היום, כשאתם חוזרים על פני הנמל, אורות העיר קורפו יהבהבו אליכם כמו הבטחה. וידו אולי קטן, אך הסיפורים שלו עצומים – של הישרדות, הכרת תודה וטבע שנולד מחדש. למטייל המחפש משהו מעבר לחופים, זהו אי שמרגש את הנשמה, שבו היסטוריה ויופי הולכים יד ביד.